על האור ועל החושך

הימים ימי שלטון החושך. פחות ופחות אור בעולם. אפשר ממש לראות את זה, לחוש את זה, איך כל יום, בעיקר כל ערב, נהיה קצת יותר חשוך. הימים הם עכשיו. החושך הוא ממשי. אבל ממש עוד רגע, הכל יתחיל להשתנות. באמת. רק עוד טיפה סבלנות.

"לפני שהיה חג-מולד או חנוכה או רמדאן, לפני שמישהו הפך אמונה לדת, לפני שהיו ספרים, לפני שהיה חשמל – החורפים היו הרבה יותר שחורים וקרים ממה שאנחנו יכולים לדמיין. כל יום החשיך יותר מוקדם, החיים הלכו ונבלעו לתוך אפילה נצחית. אנשים ישבו בבתים, ניסו להתחמם, ניסו להאמין שהשמש עוד תחזור, שזה לא בלתי-הפיך. וככה, בכל היבשות בעולם, בכל התרבויות, נולד החג הזה, של היום הכי קצר בשנה, הלילה הכי ארוך. ביום הזה אנשים התקבצו ביחד, הדליקו המון נרות, מדורות, חילקו מתנות, אכלו ושתו ושרו ביחד. החורף לא נגמר עדיין, אבל זה יום השיא: מהיום הימים יתחילו להתארך, לאט לאט. בכל יום יהיו עוד כמה דקות של שמש. הזריחה תבוא קצת יותר מוקדם, השקיעה תתעכב עוד קצת. בחג הזה קהילות נפגשו כדי להדליק אש ולהגיד – תחזיקו מעמד.
האור חוזר לחיים. החושך הכי עמוק כבר מאחורינו."

                                 מתוך באדולינה / גבי ניצן

יותר מאי פעם, אולי, עבורי לפחות, חג החנוכה מקבל משמעות חדשה השנה. תמיד סלדתי מהחג הזה, היה בו משהו שהרחיק אותי. יתכן שהמיתוס הלוחמני שנמצא בבסיס הסיפור, מיתוס שהודגש בסיפור הציוני, הוא זה שהקשה עליי. היה שם משהו מאוד לאומני, ואני ממש לא כזה. גם כשעבדתי בחינוך בקיבוץ, והייתי צריך לתווך את תכני החג לילדים ביסודי, מצאתי אי נוחות בלספר להם על חנה שהקריבה בגבורה את עצמה ואת בניה על קדושת השם, ועל המכבים הגיבורים שמתו בכבוד ולא ויתרו על דתם. לא זה האתוס שרציתי להנחיל לילדים קטנים. אז ניסיתי לחפש תכנים נוספים. ומצאתי. חג החנוכה, כמו שאר החגים היהודיים, וכמו גם שאר החגים הלא יהודיים שמוכרים לנו, מבוסס על מועד קדום יותר. בתרבויות שונות התפתחו חגים שונים כדי לחגוג את המועד הזה, מועד התחלפות העונות.

ה- 21.12 הוא היום הקצר ביותר בשנה. מה זה אומר? שביום הזה יש פחות שעות אור, והשמש שוקעת הכי מוקדם. עד לכאן, השמש שקעה מוקדם יותר כל ערב, מכאן ואילך, המצב מתהפך. שלושת הימים הבאים יהיו מאוזנים, ואז, ב- 24.12, הגלגל מתהפך, והימים מתחילים להתארך. אם התאריך הזה מצלצל מוכר, זה לא סתם. חג המולד, הרי הוא יום הולדתו של ישוע, בן האלוהים. הנצרות למדה מהיהדות את הטריק של לקחת חג קדום ולשנות את התכנים שלנו, מבלי לפגוע בסמליות שהוא משמר. ולכן ישו, אשר מסמל את האור ואת הטוב שבעולם, "נולד" ביום שבו השמש מתגברת על הלילה, ומתחילה להאריך את מסעה היומי בשמיים. בתרבות שלנו, זה אולי לא נראה לנו כל כך חשוב, (אם כי ברמה האישית אני מתוודה שהחשיכה המוקדמת מבאסת אותי ביותר), אבל בתרבויות קדומות שבהן לא היו מנורות, יום ההיפוך היה אחד הימים החשובים בשנה.

בכל התרבויות העתיקות, נהגו לציין את היום הזה, להתאסף ביחד בקהילות ובשבטים, להבעיר אש, להצטופף סביב החום והאור, ולהאמין שהחורף הקר והקשה יעבור, והאביב יגיע. חג המולד, שנוהגים בו להתאסף ליד האח, לחלק מתנות, להיות משפחתיים, ולהדליק נורות צבעוניות, נשען בדיוק על אותם מוטיבים. רק שבשנים האחרונות הוא נצבע בצבעים קצת אחרים. בהתאם לערכים המובילים את התרבות שלנו, עבר הדגש בחג מהביחד המשפחתי המחמם, לסנטה קלאוס ובעיקר למתנות שהוא מחלק. מנהלי מכירות מוצלחים ראו את האפשרויות לקידום מכירות, ותשאלו כל אחד שעשה עגלות בארה"ב, התקופה שלפני הכריסמס היא משתלמת ביותר עבור כל מי שרוצה למכור משהו. למעשה, אפילו סנטה בעצמו הפך לקורבן של תרבות הצריכה, כאשר בשנת 1931 עיצבה חברת "קוקה קולה" את דמותו בצבעיה לצרכי קידום מכירות. כן, כן, עוד סיפור של הפרטה.

אבל בחזרה אלינו.
נדמה לנו שהכל חרבאנה, שהעולם מתחרפן. ואיך לא? חוקים הזויים, משטרים אפלים, אלימות ברחובות ובתקשורת. אבל ככה זה, כשעולה האור, האופל נבהל ומגיב כמו שהוא יודע, מגביר את הווליום של מערכת ההרעשה. הכל כדי להשכיח מאיתנו שבאנו באהבה.

על פי כל הנתונים, כל המדדים, כל הגרפים, אנחנו בשיאה של תקופה. בכל דרך שלא מסתכלים על האבולוציה האנושית, זהו רגע השיא שלה. מבחינת כמות פרטים באוכלוסייה, מבחינת ניצול משאבים בקרקע, מבחינת כמות כסף בכלכלה, מבחינת אני לא יודע מה, מדובר על התפתחות אקספוננציאלית (מעריכית), כזו שעולה בחזקה, ולא בכפל. התפתחות שכזו היא הדרגתית ואיטית שמתגברת עד שבנקודה מסוימת היא קופצת כלפי מעלה בזוית מאוד חדה. וזה קורה בדיוק עכשיו.
ניסוי פשוט ממחיש את העניין ואת הקשר שלו לענייננו.

     מניחים חיידק במבחנה ב-8 בבוקר. החיידק מתחלק לשני חיידקים כל דקה.  
     בשעה 12 בצהריים המבחנה מלאה עד אפס מקום בחיידקים, והאוכלוסיה קורסת.
נשאלת השאלה, באיזו שעה המבחנה היתה חצי-מלאה?
תשובה: ב-11:59. ואז כל חיידק הכפיל את עצמו והמבחנה התמלאה.
שאלה נוספת: באיזו שעה החיידקים התחילו לדאוג, שתיכף נגמר המקום?
     ב-11:58, כשהמבחנה היתה רק רבע-מלאה? ב-11:57, כשרק שמינית מהמבחנה היתה מלאה?
     בטח לא ב-11:56, כשהחיידקים תפסו רק 1 חלקי 16 מהמבחנה (6%), והיה עוד המון מקום.

אני מניח שההשוואה ברורה. אנחנו בשיאה של תקופה, ומסביב יהום הסער, החושך הולך ומתגבר, ונדמה שכל לילה ארוך מקודמו, וכל יום מבוסס להגיע. אבל זאת בדיוק השעה שאנחנו צריכים להיות חזקים בה. וללמוד מאבותינו. בתקופה כזו מצטופפים ביחד, מסביב למדורת השבט, מקשיבים לסיפורים וחולקים אהבה. כי האור ישוב לזרוח, והאביב יבוא בשנית. אז תפרח הארץ, תמלא שגשוג ושפע, וחיים חדשים יופיעו מעל פני האדמה.

כשם שאת חג המולד הפכה תרבות הצריכה להילולת קניות וחומר, כך גם חג החנוכה נצבע בהתאם לרוח התקופה. הציונות שמה דגש על מרד המכבים, כי רצתה לחזק את העם היהודי ולסכת בכולנו אמונה בעצמנו ובכוחנו. חז"ל דווקא המעיטו בסיפור המרד, אולי כי הם ניסו להרגיע את העם אחרי הכישלון הנורא של מרד בר כוכבא. ובגלות הדגישו את נס פח השמן, כמאורע שמחזק את אלוהים  ואת הזיקה לירושלים ולבית המקדש. אלמנט שפחות נהוג להזכיר בתרבות החילונית בה גדלתי, הוא ששמונת ימי החג הם ימים של הודיה. הימים בהם האור מנצח את החושך, הם ימים בהם האדם אומר לאלוהיו תודה. אני רוצה לעשות שולם עם החג הזה. אני חושב שהגיע הזמן.

הסיפור של חנוכה הוא סיפור יפה. אני רוצה לנסות ולספר אותו מחדש, לכבודנו. תהיתי אם לספר על נפט במקום על שמן, על דירות חשוכות במקום מערות, אבל שיערתי שההקשרים יהיו ברורים מספיק. ואם לא, ניחא. ככל שנדליק יותר נרות בחנוכיה, הכל יהיה בהיר יותר.
(הסיפור נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות גרידא, ונועד להלל באותה המידה כל בחורה) בבקשה:

היה היו להם אנשים טובים, שחיו ביושר ובשלווה, עד שבא הכובש האכזר וניסה לכפות עליהם את חוקיו, לכופף אותם אל מול אלילי הזהב, ולשלול מהם את חירותם. רבים היו אלו שבמהרה עברו לצידו, מי מפחד ומי מתאווה, אך אמיצי הלב לא בקלות ירכינו ראשם, והם ברחו מפני המפלצת. במערות חשוכות הסתתרו, התכוננו והמשיכו לחיות לפי אמונתם. גם כשנדמה היה שהחושך מנצח, לא פסק לבבם בלפעום בעוז מקצבים של חירות ותקווה. וכשלא נותרה ברירה אחרת, יצאו האמיצים לקרב. בהיותם מעטים נאלצו לסמוך לא על כוח הזרוע, כי אם על אמונתם. וזו לא אכזבה. מי שדגל באלימות, בשקר ובהרג, מי שאליליו היו מכוסים באבנים יקרות ומצופים זהב, מי שלא ידע את רוח החופש, לא יכל להכניע את אלו אשר בחרו בחיי החירות והאמונה. ואלו ניצחו, וניגשו אל ההריסות אשר עדיין העלו עשן. וניקו, וסידרו, והעמידו דברים על מקומם. וכשבאו להדליק אור, ראו שבזבזו הנוכרים כמעט את כל השמן, ונותר רק כד אחד קטן. "לא נורא", אמרו לעצמם גיבורי החיל. במערות ישבנו בחשיכה. נשתמש במה שיש בחסכנות, ונסתדר כבר. הפלא ופלא, זה עבד. כשהשתמשו רק בכמות הנדרשת, גילו כי היא מספיקה להרבה יותר מאשר חשבו בתחילה. וישבו יחדיו, וישתו, ויאכלו, וינפשו וישמחו בחלקם, ויצאו בשירים ובריקודים עד שעלה הבוקר, ויסתכלו על עצמם, והבינו שניצחנו. ויחקקו כי מעתה ואילך, ביום זה יעשו כדבר הזה דורות קדימה. ויכבו את האור לחסוך בחשמל. וישבו על הדשא, בצל העצים. ויזמרו שיר הללויה. ויאמרו תודה.

חג חנוכה שמח. חג מולד שמח. יול שמח. בהצלחה לכולנו. מלא מלא מלא אור. ואהבה.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “על האור ועל החושך

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s