בדרץ לארץ המובטחת, מסע בין מיתוסים למחשבות. פוסט לשנה חדשה. 2012.

מיתוסים זה דבר מעניין. סיפורים, אגדות, חוכמה עתיקה שהצטברה במשך דורות על דורות, ואנחנו שואבים מתוכה את הערכים והמסקנות שמדברים אלינו. אם יש לנו ביקורת על החברה המודרנית, על התרבות שלנו, הייתי רוצה שנבחן מחדש גם את הפרשנויות שאנו מכירים לחוכמה העתיקה הזו, וננסה לראות איפה זה פוגש אותנו. באופן אישי, אני מתמקד בעיקר איפה שנוח לי, בתרבות שבתוכה גדלתי, במסורת שעל ברכיה התחנכתי, ביהדות. זה לא כי היא טובה יותר, פשוט, זה נוף מולדתי. מוזמנים, מוזמנות, להצטרף למסע.

מסופר על משה שעמד על ההר, והיה הראשון להביט אל הארץ המובטחת. תקראו לי רומנטיקן, תחשבו שאני נדוש. בכייף. אני מוצא הקשרים רבים בין סיפור יציאת מצרים לסיפור ימינו אנו. נכון, משה מת בסוף. הוא לא זכה לדרך בארץ ישראל. משה היה הנצר האחרון לדור שנולד במצרים, דור שעל פי המדרש היה צריך להתחלף, שכן לא אפשרי היה לבנות חברת מופת, מאנשים שנולדו עבדים. על פי המדרש, אני אומר, כי דעתי אני חלוקה בנושא. בני ישראל יצאו ממצרים, על פי האגדה, ונדדו במדבר ארבעים שנה. עד שהתחלף הדור. כל אלה שנולדו לעבדות, כל אלה שלא הצליחו להאמין, כל אלה שמאסו לחכות למשה שירד מההר ויביא את התורה, ובמר להם פנו לאהרן ולעגל הזהב, אלו אשר קידשו את המתכת על פני האמונה, כל אלה לא זכו להכנס אל הארץ המובטחת. נדרש דור חדש, דור המדבר, דור אשר נולד לחופש, אשר גדל במציאות של חיפוש ונדודים, דור שמטרתו הייתה להגשים את אהבת האל. רק בני הדור הזה זכו להכנס אל הארץ. ארץ זבת חלב ודבש, ארץ מעניקה ומפנקת. על פי ראות עיניי- אנחנו הדור הזה.
אנחנו דור המדבר, ההולכים קדימה, המאמינים בטוב, השואפים ליותר. אנחנו אלה שנגשים את הנבואות, נזכה למצוות, נקים את חברת המופת. אנחנו אלה שנכבוש את הארץ המובטחת, בשירה ובניגונים, בהקפות ובתקיעות שופר. ואם לא עכשיו, אימתי? ברוך הבא שנת 2012.

אלברט איינשטיין אמר: "אי אפשר לפתור בעיות באותה צורה חשיבה שיצרה את הבעיות האלו." אולי דור שגדל לעבדות לא מסוגל כבר לחשוב אחרת. איינשטיין היא בחור חכם, שווה לזכור אותו. בכל  מקרה, אנחנו נחזור אליו בהמשך.

מי שמע/ה על אטלנטיס? תרבות עתיקה, מתקדמת מאוד, שעל פי הסיפור הייתה בעלת שליטה עצומה על כוחות הטבע. כל הכוח שהיה להם נוצל, לטענת האגדה, בצורה לא אחראית, מה שהוביל להכחדתה של התרבות הזו, ולדעיכה שנמשכת אלפי שנים, של האנושות כולה. מבלי להכנס לויכוח האם באמת הייתה או לא הייתה אטלנטיס, יש כאן נקודה מעניינת. ולא רק שם. ההיסטוריה שלנו רצופה בחידות ובפיסות מידע לגבי תרבויות שפיתחו טכנולוגיות אשר הביאו להשמדתן. איי הפסחא, בני המאיה, מלכות בבל, מצרים העתיקה, ורבות אחרות, כולן ציבילזציות שהגיעו להישגים מדהימים, אשר רבים מתוכם עדיין נשגבים מבינתנו. כולן נעלמו במרוצת השנים, והותירו אחריהן מבנים עצומים, ואגדות כאלה ואחרות.
(למי שמעוניינ/ת בכיוון המחשבה הזה, מומלץ לקרוא את הספר "התמוטטות" של ג'ראד דיימונד. ספר שמתאר בפרוטרוט תרבויות אשר נעלמו באופן מפתיע מהעולם, ומעז לשאול מדוע ולמה..)

אז הרבה תרבויות עתיקות בנו דברים גדולים ונעלמו מהעולם. גם בקודקס התרבותי שלנו אפשר למצוא סיפור כזה- הוא הסיפור על מגדל בבל. חבורת בני אדם, מאוחדים ומוכשרים, ככל הנראה, ששאפו להתאחד עם האלוהים ולבנות מגדל גבוה כל כך, שיגיע עד לשמיים. על פי האגדה, המלאכים נבהלו, ודחקו באלוהים שיעשה כבר משהו. אלוהים לא טרח להוריד על הבונים מבול, או למוטט את בניינם. מה שהוא עשה היה פשוט לגרום להם לדבר בשפות שונות זה מזה. כשלא הצליחו לתקשר ביניהם ולשתף פעולה, לא יכלו יותר להתקדם עם הבניין. הסוף של הסיפור היה שהם ויתרו, ונפוצו לכל עבר. מוסר השכל מעניין טמון כאן. לי הוא נראה די ברור. אמנם אני לא לגמרי בטוח מה אומר הסיפור על הרצון להצטרף למלאכים שם למעלה. משהו בתוכי מנקר בנוגע לבניית מגדל גבוה, ולא משנה לאיזו מטרה. רבות מהתרבויות העתיקות שלא שרדו השאירו לנו מבנים גדולים וגבוהים, מונומנטים שנתפסים (אצלי לפחות) כסמלים פאליים משהו, שמיועדים להראות כוח ולהוכיח עוצמה. כאמור, אני לא סגור על הפרשנות האישית שלי בנוגע לזה, אבל דבר אחד כן אפשר להסיק בלי יותר מדי ספק-
                                                                                מבלי לשתף פעולה לא ניתן להגיע לשמיים.

כל ההקשרים הללו לתרבויות עתיקות ולחוכמה ישנה, תזכורות על השאיפה להגיע לשמיים ולבנות חברת מופת, מהדהדים לי לשיחות שאני שומע ולוקח בהן חלק כמעט מדי יום. אז נכון, אנחנו לא הראשונים שמדברים על תיקון עולם. אנחנו גם לא הראשונים שמדברים על קהילות, על דמוקרטיה משתפת, על חברה אזרחית מתוקנת. אנחנו בטוח לא הראשונים לדבר על חלוקה מחדש של העושר, ועל מלחמת מעמדות. איך אומרים? אנחנו לא המצאנו את הגלגל. אבל אנחנו בהחלט יכולים לבחור מה לעשות איתו.

הטכנולוגיה שאנו אוחזים בה היום היא תוצר של אלפי שנות קדמה אנושית, שגם היא בעצמה התפתחה במשך עשרות ואולי מאות אלפי שנים של אבולוציה. אנחנו לא צריכים לוותר על ההתקדמות הזו. דור שגדל לתוך מציאות שבה בני האדם כבר דרכו על הירח, הוא דור שיכול לעשות כמעט את הכל. עלינו רק להפנים דבר אחד- כל ההתפתחות הזו הביאה לנו כלים. בכלים האלה אנחנו צריכים להנהוג באחריות, ולהשתמש בהם לטובתנו.

בחברה שלנו קיימת הנחת עבודה בלתי מדוברת, שגורסת שמטרת הקידמה היא עוד קידמה, מטרת הכלכלה היא צמיחה בלתי פוסקת, ומטרת החברה היא לשרת את המטרות האלה. אם נביט על הדרך שבה מתנהל העולם, נראה את זה בצורה בהירה. כלכלות קורסות בגלל חובות עצומים שנגרמו עקב מדיניות שבבסיסה העיקרון- מה שחשוב זה תנועת הכסף במערכת. מיליונים גוועים ברעב בכל העולם, בעוד אלפי טונות של מזון ושאר מוצרי צריכה נזרקים לפח בגלל הרצון להתחשב בכוחות השוק. מלחמות וסכסוכי שליטה ממלאים את העולם באלימות ובהרג, כי אנחנו מספרים לעצמנו שהחזק שורד. יש לנו את היכולת לייצר שפע, אבל אנחנו עסוקים בלריב, וממשיכים לשאוב אנרגיה גולמית מבטנו של כדור הארץ, כי טכנולוגייה שתשתמש במה שמצוי תמיד כמו שמש ורוח היא לא כלכלית ולא משתלמת. בני אדם ללא הבדל דת, גזע, מין ומעמד יוצאים לרחובות ומוחים כנגד הסדר הקיים, ותגובת השלטונות בכל מקום היא לדכא את ההפגנות ביד קשה ובזרוע נטויה. וזה לא שאני חושב שהיושבים למעלה הם אנשים רעים, בהכרח. גרוע מזה, אני חושב שהם לא מבינים, ובעיקר, הם לא מכירים דרך אחרת. מערכת יודעת רק לשמר את עצמה. הסדר הקיים יודע רק לשמור על עצמו. זה עיקרון בסיסי בטבע, כל דבר שנע בכיוון מסוים ימשיך לנוע באותו הכיוון עד שיעצר על ידי כוח נגדי. לכן, מי שמחזיק בעמדות שליטה מנסה לשמור על הכוח שלו, מתוך אמונה שהוא מגן על כלל הציבור. לכן, אנחנו צריכים להיות שם. למחות, ובעיקר להוות אלטרנטיבה. לא להגרר למעגל האלימות, ולהגיב ממקום של אכפתיות, ולא של "אני יודע מה נכון!".
כל מי שמקשיב לליבו יודע שהכיוון שלנו כחברה פשוט לא נכון, אבל השכל ממשיך להפחיד אותנו ולספר לנו שאי אפשר אחרת. השכל הוא הטכנולוגיה של התודעה, הכלי שלה בעולם הזה. התודעה הקולטיבית קוראת לשינוי, ולכלים תמיד קשה יותר להשתנות. במיוחד בתרבות שבה כלי שסיימת להשתמש בו הולך ישר לפח. הכל בנוי לשימוש חד פעמי ולא יעיל במיוחד, אז בואו לא נקשה על עצמנו.

       רגע של נחת, על הדרכים השונות שבהן אפשר להתייחס למחאה / מהפכה / יו ניימ איט.

הדור שנולד וגדל במצרים הכיר את העולם כמציאות כוחנית. של ניצול, של עבדות, של עבודה בפרך. כשאדם וחווה גילו שיש להם יכולת להשפיע על העולם שלהם, הם גורשו מההרמוניה של גן העדן, ונאמר להם "כי בזעת אפך תאכל לחם". התרבות שגדלנו בתוכה התפתחה במציאות של מחסור. המבנים הכלכליים והחברתיים עוצבו על ידי מאבק בלתי נגמר של בני האדם אלו באלו, במטרה להשיג שליטה על המעט שהיה זמין להם. אנחנו נולדנו אל מציאות אחרת. הטכנולוגיה, האינטרנט, הגלובליזציה, כל תוצריה של הקידמה האנושית, הביאו אותנו למקום שבו עם אחריות ויצירתיות נוכל לאפשר שפע לכל.

עולם אחר הוא אפשרי– אבל עלינו לבחור בו, לעבוד עבורו, להביא אותו לידי הגשמה.

אנחנו הדור שנולד במדבר, שגדל והתפתח תוך נדודים וחיפוש. דור שביסס את התפתחותו על שאיפה לעתיד טוב יותר בארץ המובטחת. בזמן שאנחנו ממתינים למשה שירד מההר עם עשרת הדברות, טוב נעשה אם נכין את עצמנו, ולא נבנה עגל זהב נוסף שיהיה מקור לסגידתנו. ואולי בעצם, לא צריך לחכות. הרי משה כבר ירד מההר לפני אלפי שנים. התורה כתובה וקיימת. עלינו רק להעז ולבחון אותה מחדש, על פי אמות המידה שלנו. לזקק מתוך האגדות את האמת שתקדם אותנו ואת שאר האנושות. אולי בעצם "עם הבחירה" הוא לא דווקא "העם הנבחר" אלא הוא בעצם "העם הבוחר". הבוחר בטוב, הבוחר בחיים. בוחר להקשיב ללב, ולא רק להשתמש בשכל.

הבטחתי שנחזור לאיינשטיין, אבל רגע לפני. נזכרתי בנבואה אינדיאנית עתיקה, שמספרת על הקונדור והנשר. היו ימים שבהם הקונדור, אשר מסמל את הנפש, את הלב, את האמונה ואת החלום, שלט בשמיים. היו אלה ימים של חברה אנושית קטנה יחסית, בנויה קהילות קהילות, תרבויות תרבויות, אשר חיו בהרמוניה עם הטבע, בלי הרבה ממה שאנחנו קוראים לו קידמה. עדויות לזמן זה אנו מוצאים בכל אותן אגדות עם ומיתוסים, סיפורים שנשתמרו מזמנים אחרים. השלטון בשמיים התחלף והנשר תפס את ההנהגה. הנשר מסמל את השכל, את הקידמה, את הטכנולוגיה. ולתקופה הזו היה ועדיין יש תפקיד חשוב בלהביא את האנושות לאן שאנחנו היום. הנבואה מספרת על עידן שבו ישוב הקונדור לשמיים, ויעוף לצידו של הנשר. בתקופה שתבוא ימלכו יחדיו הקדמה והנפש. את השליטה שהשגנו באמצעות השכל, נדע לנצל לטובת הכוכב כולו באמצעות הלב. בכוח העצום שלנו נשתמש לטובה. לטובת הכלל ולטובת כולנו. אז נחיה בהרמוניה. אז נגיע לארץ המובטחת.
(*הערה בשם מ. בעברית אנחנו אומרים נשר, אולם למעשה מדובר על עיט מלכותי)

באותה היבשת שבה ניתנה הנבואה, חיה גם תרבות אשר סימלה את מועד השינוי בסוף שנת 2012. המאיה לא דיברו על סוף העולם, רק על סוף העולם המוכר לנו. אם לשפוט לפי מה שהולך מסביבנו, יש מצב לא רע שהם היו בכיוון הנכון. עידן אחד יתחלף באחר, ותקופה חדשה עולה וזורחת.

עד היום, משברים מקומיים ועולמיים נפתרו באמצעות מלחמה ואלימות. איינשטיין, שדיבר על צורת חשיבה ופתרון בעיות, אמר גם: "אני לא יודע באיזה נשק ילחמו את מלחמת העולם השלישית, אבל את הרביעית כבר ילחמו במקלות ואבנים."
בצורת החשיבה הישנה זה בטוח. בעולם החדש שאנו יוצרים-
                                                                         הבחירה בידינו.

 

נ.ב.- משהו קטן לשנה החדשה. איחולים, אם תרצו. או סתם מחשבה:

כשהייתי במדבר עם השבט שלי, חגגנו את בואה של 2012, ניסיתי להבין למה קשה לי כל כך לזכור את כל הדברים היפים האלה, האהבה, החיבור, האמונה והכוח, כשאני עמוק בתוך בבילון. "איך להמשיך לשמוע את התופים?" ככה ניסחתי את זה. התשובה שעלתה בי הייתה, כמו שהגיוני שתהיה, פשוטה ושחוקה כל כך, עד שאנחנו נוטים להתעלם ממנה בדרך כלל. הרי התופים של אמא טבע מהדהדים בפעימות הלב. כל מה שצריך לעשות זה לנשום, להקשיב ולהתרכז.

ואם כבר מוזיקה, וקיטש, ולהקשיב, ואלוהים או ג'ה או איך שבא לנו, לסיים בטעם טוב. או להתחיל בעצם.
שווה להקשיב למילים. אהבה בכל. ושנה טובה.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “בדרץ לארץ המובטחת, מסע בין מיתוסים למחשבות. פוסט לשנה חדשה. 2012.

  1. המרגלים ראו את הארץ המובטחת לפני משה והוא כמובן לא היה השריד האחרון ליוצאי מצריים.
    רוב אלו שלא מלאו להם עשרים ,בזמן קריעת ים סוף ,חיו אחרי משה.

  2. פינגבק: שני שליש היריון • מחאת הדיור

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s