דור שלם דורש תשובות

אין לי נקודה מרכזית בפוסט הזה. יותר שיתוף של מחשבות והרהורים.
התקופה האחרונה לא קלה לי. אני שואל את עצמי שאלות לגבי העולם. לגבי הפעילות שלי כדי לשנות אותו. לגביי סיכויי ההצלחה. אני שואל את עצמי למה ככה, ומה אפשר לעשות. אני שואל את עצמי מה חלקי בדור הזה, דור המדבר קראתי לנו בפוסט אחר. דור האיקס והווי. ילדי הקריסטל והאינדיגו. בכל העולם, התעוררו אזרחים, יצאו לרחוב, ושינו את המציאות שלהם. מקהיר ועד סוריה, מניו יורק ועד רוסיה, מספרד ועד סין, פעילי העולם התאחדו. ובבועה הקטנה שלי עולות מחשבות לגבי ההקשרים. בעיקר, קצת נמאס לי לכתוב מניפסטים. אני רוצה לחזור לכתוב שירה. הפוסט הזה הוא משהו באמצע.
והוא מוקדש לעצמי, ולבני ובנות הדור שלי. באהבה.

מכיכר מלכי ישראל, שלימים הפכה לכיכר רבין, עברנו לכיכר הבימה, ומשם לכיכר המדינה, (שאולי מן הראוי יהיה לשנות גם את שמה, לכיכר הציבור), וניתן למצוא בשמות הכיכרות הללו רמיזות מעניינות לגבי התהליך שעברנו כאזרחים.

פעם קראו לנו נוער הנרות. התבגרנו. היום נוער זה בגבעות. שם הם מנסים לכפות את האמונה שלהם על המדיניות באמצעים של אלימות וטרור. אנחנו הפכנו לאנשי האוהלים, פעילי המחאה, לוחמי האור. אל מול כוחות שמסיתים למלחמה ומפיצים שנאה, ניכור ופחד, אנחנו בחרנו בשיתוף פעולה, ונעמדנו יחד.

העולם כולו עובר תהפוכות, הכלכלה קורסת, משאבים נגמרים, וגבולות נהיים מטושטשים. האינטרנט אפשר לנו לראות את השקרים שסיפרו לנו בטלוויזיה, ולנו נמאס לרדוף אחרי חלום שלא מגיע, התפכחנו. הפסקנו להיות אדישים.

בין "דור שלם דורש שלום", ל"העם דורש צדק חברתי", ההקשר ברור בשני החלקים של שני המשפטים.

זה אותו הדור, זה כל העם, והפסקנו לחכות שמישהו שם למעלה יואיל בטובו להתחשב בנו. ועדת טרכטנברג הייתה עלבון לאינטלגנציה של הציבור. טרכטנברג בעצמו מתחיל להבין שגם בו השתמשו רק כדי לטייח. מכל הועדה הזו שגם ככה לא הציעה יותר מדי, כל ההמלצות החשובות התמסמסו.

חוק חינוך חובה חינם הפך לתעמולת בחירות צינית שמסווה קיצוץ רוחבי בכל משרדי הממשלה. בזמן שבית המשפט ממשיך למנוע את זכות השביתה, החליטו בכנסת לא להגדיל את מספר הפקחים שאמורים לדאוג שמישהו יקיים פה חוקי עבודה.

נדמה שהאטימות של הממשלה הנוכחית לא יודעת גבול. שר הפנים שאישר יותר אשרות למהגרי עבודה מאשר כל אחד לפניו, מגרש את הילדים שלהם מכאן, ובכנסת מעבירים חוק שמתייחס לפליטים כאל פושעי מלחמה. ועוד חוק שאוסר להזכיר את השואה. כנראה שהדימיון בולט מדי לעין. קצת קשה לבחור דוגמאות ספציפיות, כי הכל כל כך אבסורדי. אולי צריך רק להגיד שבמסגרת מדיניות של הקטנת ההוצאה הציבורית, לא היית מצפה למצוא את הממשלה הכי גדולה בתולדות המדינה.

ואולי דווקא על הנקודה הזו שווה לשים את האצבע. על העובדה שהאבסורד גדול כל כך, עד שכמעט אי אפשר להבחין בו. דאגלס אדמאס קרא לזה פעם "שדה הבעיה של מישהו אחר". כדי להסוות משהו צריך רק לעשות אותו אבסורדי מספיק, ולגרום למוח האנושי לחשוב שזאת לא הבעיה שלו. כך מספרים לנו כל יומיים על מישהו אחר שאפשר להאשים,
ואנחנו מפספסים את העובדה שמשקרים לנו בפנים.

מכיכר רבין לשדרות רוטשילד עברנו תהליך התגברות ארוך. אבל את המסר הבסיסי, של שלום, רעות ואחווה, לא איבדנו בדרך. נשארנו עם הגיטרות, עם האמונה שאפשר וצריך לחיות טוב כאן. ואת זה הם לא הצליחו להבין. אולי בגלל זה הם קראו לנו הזויים. כי בשביל מי שמסתכל על העולם כעל מערכת משוואות מורכבת, בשביל מי שמבחינתו בני אדם הם מספרים שמייצגים תל"ג וצמיחה, הגורם האנושי לא משחק תפקיד משמעותי מספיק, אנשים הם רק תפקיד בתרבות הצריכה. וזה מה שמבדיל אותנו מהם. האנושיות הזאת. ההבנה שאנחנו קודם כל בני אדם, ורק אחר כך לאום ומגזר וכוח קנייה.

דור שלם מסתכל על האנשים שהוא נתן בהם אמון, ומבין שמשהו לא עובד. בכל העולם נשמעים אותם הקולות, נשאלות אותן שאלות: איך התרבות האנושית בשיאה הטכנולוגי, מתנהגת כמו אדם שרוצה להתאבד? איך עם כל הפיתוח והקדמה מיליארדים גוועים ברעב, ויש כל כך הרבה כסף בעולם, אבל כולם בחובות? איך הכלכלה הגלובלית במיתון הגרוע בתולדותיה, ולאף אחד אין תשובות? כל מיני חכמים עם תארים ממלמלים לעצמם, מגמגמים, ולנו לא נותר אלא לצאת לרחובות.

את מה שהם לא מסוגלים להבין, אנחנו חשים על בשרנו. את מה שהם לא יודעים איך לקרוא, אנחנו פותרים בעצמנו. החוכמה האנושית נעצרת על ידי זכויות יוצרים ומנגנוני שוק לעשיית רווח, אבל היא פורחת אוף דה גריד. בכל העולם התחברויות ספונטניות של יצירתיות ומוטיבציה אנושית לעשות טוב מובילות לפיתוחים ולפתרונות מפתיעים בתחכומם ובפשטותם. והמערכת הישנה לא מסוגלת או לא מעוניינת לאמץ אותם בחום. אז קואופרטיב לאנרגיות מתחדשות תקוע כבר שנים במנגנוני הבירוקרטיה, קהילות אקולוגיות חסומות על ידי נהלים לא מוסדרים, וחקיקה מיושנת מגבילה את כוחנו להתאגד כלכלית.

לנו, שהתבגרנו במציאות של מספר טאבים פתוחים במקביל, ולימדנו את עצמנו הכל דרך קישורים ברשתות חברתיות, ברור שהכל קשור בהכל. ככל שהטכנולוגייה מתפתחת צריך פחות ידיים עובדות. ככל שנדרשת פחות עבודה אנושית משלמים לנו פחות משכורות. ואז מספרים לנו שאין כסף במערכת כי אנחנו לא קונים מספיק, אבל אין לנו כסף לקנות כי לא משלמים לנו מספיק. מישהו באמת מאמין שגדולי המוחות הכלכליים לא רואים את האבסורד שבטענה הזאת? תפסיקו להלוות לעצמכם כסף על חשבוננו, ותתחילו לתכנן מערכות שעובדות לטובתנו. ואם אתם לא יודעים איך, תנו לנו. יש לנו המון רעיונות.

דיור בר השגה מתחיל בפריפריה מפותחת ותחבורה ציבורית יעילה. אצלנו האוטובוסים נוסעים כמו תחת והרכבת סתם מגעילה. ובינתיים לא מזרימים תקציבים ואז נדהמים לגלות שיש תקלה. אבל מאשימים את העובדים, ולא את ההנהלה. ואנחנו תקועים בעוד פקק כי חסמו את הכביש עבור שיירת ראש הממשלה.

דור שלם מסתכל על מי שהיה אמור להוביל אותנו קדימה, ומנסה להבין למה הלכנו אחורה. אנחנו מחפשים מישהו שידע להגיד מה קורה, או לפחות להתנצל על הטעויות, ובמקום זה מוצאים חיוך זחוח שמנופח על ידי יועצי תקשורת שמוכרים לנו ספין אחרי ספין אחרי ספין. זה לא נקרא לשים עלינו זין, זה ממש להשתין.

כל חברה שמכבדת את עצמה משקיעה המון במחקר ופיתוח. למה לעזעזל הממשלות השונות לא שוכרות את מיטב המוחות שיפתחו בשבילן מודלים חדשים להתנהלות כלכלית? בשבילן, כאילו זה לא בשבילנו. הרי תפקיד הממשלות הוא לדאוג לאזרחים שלהן. אם ממשלת ישראל רוצה להתנהל כמו חברה כלכלית, אז שתתן בבקשה לבעלי המניות שלה להחליט. ובעלי המניות הם האזרחים. אז בבקשה, שיושיבו אותנו בדירקטוריון. אנחנו נכריח אותם להקצות משאבים לכלל החברה. נאלץ אותם להתייעל באמת, בצורה שאנחנו נרוויח ממנה. נגרום להם לפתח מוצרים שיעשו לנו טוב.

חבר טוב אמר לי פעם, שהרבה אנשים שואלים אותו למה הוא אקטיביסט, מה בוער לו לשנות את העולם. התשובה שלו הייתה פשוטה. "אתם שואלים אותי למה אני נאבק למען אויר נקי יותר ומזון בריא יותר? למה אני לא מוכן שימשיכו להרעיל לי את המים? למה אני מתקומם כנגד שיטה שעושקת אותי ומשעבדת אותי? זה לא ברור לכם?

נ.ב. – כשהתכנסה וועדת טרכטנברג, פנו המכובדים אל הציבור הרחב בשאלה, מהם הנושאים החשובים ביותר שלדעת האזרחים צריכה הוועדה להתעסק בהם. ההמלצה שדורגה במקום הגבוה ביותר הייתה ליגליזציה של מריחואנה. אפשר להתווכח על החשיבות של הנושא, אבל אי אפשר להתעלם מההתעלמות של חברי הוועדה ממנו.

יש המון סרטונים ברשת שמראים חלקים מחצי השנה האחרונה.  בחרתי את הסרטון שערך איליאן מרשק, בחור שמתעד ומשדר כל מה שקורה במסגרת המחאה החברתית, לכבוד חצי שנה למחאה. זה לא בהכרח משקף את כל מה שהתרחש כאן, אבל זו נקודת מבט אישית מאוד, הכי מבפנים.

לסיום, משהו שרציתי לעשות כבר זמן מה. תרגום מחודש, או אולי נוסח מחודש, שמתאים יותר לי, בימים אלו, של האינטרנציונל. אולי יום אחד עוד נקליט את זה בגרסת רגאיי. בינתיים, המילים:

 

התעוררו אחים לסבל / התעוררו להלחם
לשווא, רדפנו אחרי הבל / השמיעו את זעקתכם
עולם ישן, על חורבותיו נקימה / עולם חדש וטוב יותר
את חלומנו אז נגשימה / אך קודם כל להתעורר

 פזמון:
אז חברות וחברים קדימה
לשנות את העולם
עם האינטרנציונל
לטובת החיים כולם 

את הדיכוי ואת הגזל / את העבדות של כלכלת החוב
נזרוק הישר אל פח הזבל / נשיב שלטון לידי הרוב
נשים סוף לכל מלחמותינו / להפסיק את קורבנות האדם
במקום ההון, תשלוט אנושיותנו / ושיריבו שונאים עם עצמם 

אז חברות וחברים קדימה
לשנות את העולם
עם האינטרנציונל
לטובת החיים כולם 

לא עוד, נרכין הראש בפחד / אל מול עריצות וטרור
לא עוד לבד כולנו יחד / נקרא לחופש ולדרור
תרבות בת קיימא נכונן כאן / במקום תרבות הצריכה
עולה השחר על עולם חדש / ואנו לפני הזריחה 

אז חברות וחברים קדימה
לשנות את העולם
עם האינטרנציונל
לטובת החיים כולם

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “דור שלם דורש תשובות

  1. אתה יודע מה? לפעמים בפוסטים שלך, יוצא לך להגיד שאנחנו (כחברה) עדיין 'לפני ההתעוררות'. זה כבר ממש לא נכון. לא רק הדור שלנו 'ער', לא רק אותם פעילים נשארו עם העיניים פקוחות. יש משהו שלגמרי כבר מקיף את הציבור, שלא לדבר על חלקים הולכים וגדלים בעולם. זה כבר לא מה שהיה פעם, כשישבתם באיזה מעגל במדבר ודיברתם לעצמכם. הפעם אנחנו כבר לגמרי מדברים לציבור. והציבור מקשיב ברובו. אז אמנם לא כולם יוצאים מדי שבוע לאסיפה שכונתית או מביאים מרק לפליטים, אבל הם כבר בהחלט לא עוצמים עיניים. וזה מביא לי רעיון מגניב לפעילות הסברה, אבל נדבר עליו מתישהו באופן ארבע-עיניימי.
    ומתי אנחנו מתחילים לעבוד על 'המדריך לשינוי'? אתר האסיפה החדש מתקדם בנתיים יפה…

  2. כשאני קוראת את המילים שלך אני פתאום יודעת. יודעת שיש לנו דרך שאנחנו מתחילים לסלול ואנחנו באמת לא לבד. שורות שורות של אמת פשוטה, שכבר מזמן לא מבקשת, אלא דורשת את הבמה הראויה. המערכת הישנה, הקונבנציונאלית, הנוקשה והשקרית לא תחזיק מעמד זמן רב. היא כבר עכשיו רועדת תחת העומס של הרוח החדשה שמתעוררת בסדקים שהיא מסרבת למלא. אני מאמינה שעוד נתעורר ליום חדש, בו הדברים לא יהיו מושלמים, לא ורודים וללא בעיות, אבל באותו יום תהיה התנהלות של הקשבה, של פתיחות ושל שקיפות. של עשייה מתוך אמונה ונחישות שאנחנו, כלל בני האדם ,נמצאים יחד באותו הכדור ושעלינו שמור עליו ואחד על השני, כי הדרך הישנה מביאה רק לאבדון. תפקידנו להוביל את המציאות שלנו לתוך היום הזה ולא לחכות שיבוא לבדו, ויש לנו את הכוחות.
    אני פתאום יודעת.
    ותודה.

    דברת

  3. ריגשת אותי, אני ברגשות מעורבים
    שמחה על שכתבת יפה כל כך את מחשבותי ועצובה על שאחי מוחלשים
    אני לא מצליחה לגשר על הדיסוננס הזה בין תפיסות נציונליסטיות ואינרנאציונליסיות
    אמרת זמן אינטרנאציונל וכתבת מילים כל כך נכונות לנוסח עכשוי ואני חושבת חמשת הממים , בכאב על חוסר היכולת שלי לגשר בין התפיסות השונות לאחד בין הקצוות באמת, כולנו מחפשים דגל ולכל אחד דגל משלו
    מקווה לטוב ותודה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s