פאי כפול רדיוס בריבוע- השטח שבתוך המעגל

על הקשר שבין קו ישר, קבוע קוסמי, והמרחב שאנחנו מנסים ליצור.

 

"מתחילת הבריאה ראוי היה טעם העץ להיות גם הוא כטעם פריו. אבל טבע הארץ, התנודדות החיים, ולאות הרוחניות כשהיא נסגרת במסגר הגופניות, גרם שרק טעמו של הפרי, של המגמה האחרונה, האידיאל הראשי, מורגש הוא בנעמו והדרו, אבל העצים הנושאים עליהם את הפרי, עם כל נחיצותם לגדול הפרי, נתעבו ונתגשמו ואבדו את טעמם." הרב קוק, אורות התשובה

למה הדבר דומה? לתהליך ולמטרה.

"למטרה יש טעם, אבל התהליך לא נעים – וככה אני רואה את זה מהצד שלי. לכולנו היתה מטרה גדולה – לא משנה מה היא – ובשיטה בהן הדברים קרו בקיץ, הדברים לא חפפו. ניסיתי שהתהליך יהיה כמו המטרה – כשערכי השיוויון והסולידריות יהיו לא רק המטרה, אלא יבואו לידי ביטוי גם בתהליך." אהרן פורת, שיחת מסקנות והפקת לקחים מאירועי ה12 במאי.

בשבוע וחצי האחרונים, אני מוצא את עצמי בשיחות אינסופיות, בעקבות הפקת האירוע של ה12 במאי בכיכר רבין. האירוע היה מורכב מכיוון שלקחו בו חלק עשרות אנשים שבאים מעולמות שונים, קבוצות שונות, ורקעים אידיאולוגיים שונים.

באופן אירוני משהו, הדבר שפוצץ את בלון האחדות הייתה השאלה הנצחית "האם זה פוליטי?". לשמחתי, הויכוח שהתעורר בעקבות זה הביא להסכמה ניצחת- זה אחושרמוטה פוליטי. עכשיו רק נשאר להבין האם זה גם מפלגתי. אבל שאלת הביטוי הפוליטי הפרקטי היא שאלה שאני מעדיף להשאיר בידי הזמן לקבוע. אותי באופן אישי מעניין יותר להתעסק בשאלה אחרת.

פוליטיקה היא משחק יחסי הכוחות בחברה האנושית. כאשר אנחנו עוסקים בהעצמה של הפרט, (ובפרט אני מתכוון לכל אחד ואחת מאיתנו), כאשר אנחנו עוסקים בייצוג הולם של מגזרים שונים באוכלוסייה, כאשר אנחנו מנסים להעביר מסר ציבורי ובוודאי שכאשר אנחנו קוראים לשנות את השיטה שבאמצעותה מנוהל הסדר החברתי, אנחנו עוסקים בפוליטיקה.
כי פוליטיקה אינה רק מפלגות ועסקנים. זהו ביטוי חשוב שלה במציאות שלנו, אולם לא הביטוי היחיד.

אני יודע שרבים כבר כתבו את זה בימים האחרונים, אבל אני בכל זאת רוצה להתעכב על זה רגע. כאשר משרד האוצר מחליט על העברת תקציבים לכאן או לכאן, זה פוליטי. כאשר מידע מוצג בתקשורת בצורה מגמתית ולעיתים גם שקרית, זה פוליטי. כאשר עיר הבירה נחסמת בגלל מצעד של פעילים שמחלקים את הרחובות לגברים ונשים, זה פוליטי. כאשר באופן עקבי ממשיכים להשמיד את המעט שנשאר מהדמוקרטיה בישראל, זה פוליטי. כאשר עשרות אלפי אנשים מתכנסים בכיכר העיר כדי למחות על השיטה שמנצלת אותם וכדי לקרוא לשינוי חברתי, זה פוליטי.

וכאשר עשרות אנשים מתכנסים לשבת במעגל ולנסות לקיים שיח אחר מהרגיל, כשאותם אנשים מנסים לשנות את המציאות ולהרים עצרות או להוביל יוזמות חברתיות או לקדם פתרונות חלופיים לאתגרי האנושות, ואת כל זה עושים תוך הקפדה על זכותם של כולם לקחת חלק, תוך ניסיון לשתף כמה שיותר אנשים, תוך התכווננות לדמוקרטיזציה של העשייה ופתיחות של התהליך, גם זה, תתפלאו או לא, מעשה פוליטי. כי בחברה שאנו חיים בה היום, לקחת אחריות זה מעשה פוליטי. בחברה שאנחנו חיים בה היום, להביט בעיניים זה מעשה פוליטי. בחברה שאנחנו חיים בה היום, רחמנא ליצלן, אפילו הקשבה לאחר היא מעשה פוליטי. ועל זה אני רוצה להרחיב.

התרגלנו לחשוב על הקשבה כעל אקט פאסיבי. בחברה בה אנו חיים, להקשיב משמע להיות בשקט בזמן שהאחר מדבר.

אין לי ספק שרובם המוחלט של הקוראים מודעים לאבסורד שבמשפט הקודם. הרי הקשבה היא לא להיות בשקט, היא להיות בקשב. להיות פתוח ונכון לקבל את הדברים, להיות מסוגל להתבונן עליהם מנקודת המבט של הדובר. אבל ברור ככל שזה יהיה ברמת ההיגיון, ברמת המעשה זה תמיד אחרת. על אחת כמה וכמה, כאשר הדיון הופך לויכוח. אידיאולוגיה מתדלקת רגשות, וכאשר אנחנו מזדהים עם תפישת העולם שלנו, כל הבעת ספק לגביה מערערת את הדימוי העצמי שלנו.

בעולם שבו האינדיבידואל עומד מעל הכל, והיכולת שלנו לחוש שייכות לקהילה הולכת ונמוגה, אנחנו אוחזים חזק ככל הניתן במערכת האמונות שלנו, כדי שנוכל להגדיר לעצמנו את מקומנו בחברה. בכך, מבלי שנשים לב, אנחנו מונעים מעצמנו את היכולת להסתכל על הדברים מפרספקטיבה שונה. והרי זאת מהותה של ההקשבה, לקבל לרגע זווית השקפה אחרת. לכן, על מנת להקשיב באמת, עלינו להיות בשקט. כדי שנוכל להבחין מתי עולות בנו התנגדויות. וכאשר אנחנו בשקט, עלינו להיות פתוחים לרעיונות חדשים. ורק כאשר אנחנו מצליחים לעשות את שני אלה, אנחנו יכולים באמת להקשיב, ולא רק לשמוע.

הרעש החיצוני הוא אלמנט אחד, אבל הרעש הפנימי שלנו, המחשבות, הטיעונים, ההסכמות ואי ההסכמות, הרגשות שעולים וההקשרים שנעשים ומקפיצים לנו פיוזים בתודעה, כל אלה משחקים חלק חשוב לא פחות. ועל כן, כדי ללמוד להקשיב, עלינו קודם כל ללמוד להקשיב לעצמנו. בדיוק לשם כך אנחנו משתמשים במתודת המעגל. ועכשיו זהירות, קצת פילוסופיה.

מעגל על שום מה?
משום שבחברה שלנו, התרגלנו לקווים ישרים. אנחנו חיים בתרבות ליניארית. כאשר אנחנו רוצים לעצב מחדש את דרכי התקשורת בינינו, עלינו להתחיל מלהבין את המבנה הקיים. שיחה בחברה שלנו מתנהלת בדרך כלל על ידי טיעון ותגובה וחוזר חלילה. אבל המתמטיקה של קווים ישרים מלמדת אותנו שמקבילים לעולם אינם נפגשים. לכן, אם אני מחזיק בדעה מסוימת ואחר בדעה שונה משלי, לא יתכן שנמצא נקודות הסכמה, אלא אחד מאיתנו יצטרך לקבל את עמדת השני, "להשתכנע", אחרת נמשיך לא להסכים. כדי לשבור את זה, עלינו לשנות את המבנה. נקודת המוצא של המעגל היא שיש שטח משותף, בדעות ובערכים של השותפים למעגל, וההתכנסות היא סביב השטח הזה. בתוך המרחב שנוצר מתקיים הדיון, והמתודה המעגלית מאפשרת לתמונה להיות מורכבת יותר, מכיוון שהיא לא מחייבת טיעון ותגובה אינסופיים, אלא להפך, היא מאפשרת לשיחה להתפתח בכמה כיוונים בו זמנית. וזה היופי החבוי במתודה הזאת.

מכיוון שבחברה שלנו הורגלנו לחשוב בצורה של טיעון ותגובה, ומכיוון שעל מנת להגדיר את עצמנו אנו מזדהים עם הדעות שלנו, קשה לנו בשיחה רגילה להיות פתוחים להקשבה. אם עוצרים לשים לב, הרבה פעמים בזמן שהאחר מדבר אנחנו כבר מכינים את התגובה שלנו לדברים. המתודה המעגלית שוברת את הרוטינה הזו, ומאפשרת למוח שלנו להיות פנוי יותר לספוג דעות חדשות. מכיוון שהמעגל הוא "שטח סטרילי" שבו מתנהל דיון, הדברים שנאמרים בתוכו מערערים פחות את תפישת העצמי שלנו. כאן יש מרחב לשכל לקבל רעיונות חדשים, וכאן יש מקום שבו מחשבות מתעצבות במשותף.

כתבתי כאן בעבר על חשיבותה של המחשבה ההוליסטית. כשאנחנו מנסים לשנות את הדרך שבה החברה שלנו מאורגנת, עלינו להתעלות מעל הדפוסים שהדרך הישנה טבעה בנו. זה לא תמיד קל.

אין ספק שלא נוכל לשחרר את כל האטצ'מנטס שלנו ברגע, אבל מודעות לכך בהחלט תעזור. מודעות מאפשרת מרחב לשינוי אותו אנחנו מקדמים. נכון ששינוי כזה דורש לא מעט אומץ, אבל אומץ זה לא מה שחסר לנו. העובדה שאנחנו מעזים בכלל למרוד במצב הקיים, להרים ראש אל מול המוסכמות, ולהתנגד לכל הזבל שדחפו לנו אל מאחורי התודעה מגיל אפס, היא עובדה מדהימה בעיניי. ברור שיש לנו עוד המון פחדים להתגבר עליהם, אבל אנחנו בהחלט בכיוון הנכון. העניין הוא, ששינוי דורש יותר מאומץ. הוא דורש גם כנות. עלינו להתבונן אל תוך עצמנו בכנות ולזהות את הדפוסים שמונעים מאיתנו להתקדם. עלינו להיות כנים עם עצמנו ועם הסביבה שלנו בנוגע למטרותינו, בשיחה ובפעולה, ובנוגע לעקבות שיש לנו. רק ככה נוכל לפרק את ההתנגדויות שעולות בכולנו, באופן טבעי לגמרי, אגב, כי זו החברה בה גדלנו.

חברה שדוגלת בדיס אינפורמציה, חברה שמעלה דימויים ומפחיתה מחשיבות המציאות. חברה שמייחסת כוחות פלאיים למונחים כמו "שוק חופשי" ו"יד נעלמה" ובכך הופכת את האדם לצרכן של מספרים וסחורות. בחברה כזו אין פלא שיכולות התקשורת שלנו סובלות מקשיי נשימה. בחברה כזו אין ספק שגדלים אנשים שקשה להם לדבר בכנות. בחברה כזו, אין מעגל ואין שטח ביניים. יש רק קווים ישרים שאינם מובילים לשום מקום.

בבואנו ליצור את העולם החדש, או את החברה המתוקנת, עלינו לעבור בתור עצמנו. המעגל הוא מתודה, כלי, ורק אחת מני רבות, שתפקידה לעזור לנו בתהליך הזה. ההצמדות למבנה, כל מבנה, היא מסוכנת. כי החיים הם דינאמיים תמיד. משתנים כל הזמן. עלינו לזכור זאת ולעצב את החברה בצורה שתאפשר שינוי מתמיד. זו עוד אחת מתכונותיו המופלאות של המעגל. היכולת להשאיר תמיד מרחב נקי שבו דברים יכולים להתרחש. ובכך היכולת לאפשר לשינוי לקרות, כל הזמן.

ה12 במאי הוכרז על ידי תנועת המחאה העולמית כיום פעולה בין לאומי, שבו קוראים לאזרחים לקחת חזרה את האחריות על החיים שלהם. את העצרת המרכזית בישראל, שהתקיימה בכיכר רבין, הפיק מעגל של עשרות אנשים.  (לקריאת הנאומים שנכתבו ביחד על ידי עשרות אנשים ברשת)

זה לא היה תהליך פשוט, אבל הוא היה תהליך מרתק. ויותר מזה, הוא איפשר לנו לגדול, כפרטים וכתנועה, ועזר לנו לגשר על אי הסכמות ועל חילוקי דעות. נכון, יש לנו לאן להתקדם גם בנושא הזה, אבל העצרת הזו הופקה בצורה הרבה יותר דמוקרטית מה שרובנו האמנו שאפשר. אחד הדברים שאיפשרו את זה היה המעגל שבנינו יחד, כל מי שהאמין במתודה ובתהליך. שזה במילים אחרות, כל מי שהאמין במעגל ובאנשים. מעגל תמיד מורכב מהאנשים שיושבים בו. השטח שביניהם הוא השטח שבו מתרחש הקסם. המשוואה לחישוב שטח של מעגל אומרת שהרדיוס בריבוע, זאת אומרת המרחק מכל אדם למרכז המעגל וחזרה, כפול פאי, שהוא קבוע קוסמי שפשוט צריך לתת בו אמון, נותנת את התשובה. תחשבו על המטאפורה הזו.

לסיכום, סרטון שמראה מה הצלחנו לעשות בעצרת. מבחינתי זו הייתה הצלחה גדולה. מהרבה בחינות.

 

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “פאי כפול רדיוס בריבוע- השטח שבתוך המעגל

  1. פינגבק: להיות נאור ולשתוק !? | אקטיביזן

  2. פינגבק: להיות נאור ולשתוק?! מאת אקטיביזן |

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s