ליצור תרבות של אור

  • culture                         תרבותיות, תרבית, תרבות
  • civilization                   יישוב העולם, ציביליזציה, תרבות
  • education                    תרבות, חינוך, השכלה
  • enlightenment            תרבות, השכלה, הארה

דברים טובים קורים כשמרשים להם. היצירה זורמת בשפע כשהערוצים שלה פתוחים. לא צריך לפחד מעצמנו. זה הכוח הראשוני שלנו, מה שזורם לנו בעורקים, וזה מה שמניע אותנו. אנחנו נוטים למתן את עצמנו כי למדנו מגיל מאוד צעיר שעלינו להיות בני תרבות ורק אחר כך בני אדם. איזה שטויות. תרבות היא בתם של בני אדם, ולא להפך. התרבות היא לא אם או אב. היא יצירה משותפת. ותרבות בה היצרים מדוכאים היא תרבות שהיצורים בה מדוכאים, ושהיצירתיות בה גוססת. אנחנו רואים את זה סביבנו. איך העולם מתכחש לעצמו, מסתבך בעצמו, נושם בקושי, ולאף אחד אין פתרונות. זה בגלל שמובילי התרבות שלנו שכחו משהו בסיסי. הם שכחו את היצירתיות שלהם. כי בשביל יצירתיות צריך רגש. וצריך לב. והתרבות שלנו מכבה את הלבבות והופכת את הרגש למנגנון הנעה לצריכה. כל מה שאנחנו צריכים לעשות באמת זה להפסיק להתבייש ביצרים שלנו, לשחרר את הלב ולהרשות לעצמנו להתרגש. ברגע שנעשה את זה, היצירתיות תבוא אלינו. היא תזרום דרכנו. היא תשחרר אותנו ואת העולם.

אם נרצה, אם נאמין, אם רק ננסה, יש סיכוי די גדול שנצליח. האנושות הצליחה לעבור כל כך הרבה דברים במאתיים אלף השנה האחרונות שאין סיבה שעכשיו נגמור את הסיפור של עצמנו. כל מה שנדרש מאיתנו זה להכיר במציאות, ולמצוא לה פתרונות יצירתיים. לכו תעשו מה שעושה לכם טוב, תדאגו לנפש שלכם. בתוך כל הרעש שאנחנו מוצפים בו, אנחנו מאבדים את עצמנו. רק לראות את קירות הפייסבוק, רק לשמוע אנשים מדברים. אנחנו נשלטים על ידי דברים שאין לנו יכולת לשנות. אבל יש לנו יכולת, בכל רגע, בכל דקה, לבחור.

החיים הם רצף מתמשך של בחירות. בין אהבה לפחד. ביל היקס אומר את זה טוב ממני

אנחנו חברה חולה. במיוחד אנחנו, הישראלים. רובנו לא מודע לכך. אנחנו לא יודעים עד כמה אלים פה, עד כמה אנחנו כועסים ולחוצים וממורמרים. אני מניח שאפילו המשפט הזה יכול להוציא אנשים מהכלים כאן. כתבה שקראתי לא מזמן עזרה לי להבין עד כמה מצבנו חמור . פורטר (סוחב תיקים) נפאלי שטייל עם אלפי ישראלים בהרים הגבוהים בעולם, מציג את זווית הראייה שלו על הישראלים. ובגובה כזה, עם ניסיון והומור, הוא מציג מראה שלא תמיד נעים להסתכל בה, אבל היא בהחלט פותחת עיניים.

אנחנו חברה שגדלה על החרב. על מיתוס העם היושב בציון. אבל איזה ציון, איזה נעליים, ובעיקר איזה עם? אנחנו חברה מפולגת, מסוכסכת, מלאת פחדים וניכור. במשך שלושים שנה עשו נציגי ההון את כל שביכולתם על מנת לשבור את הסולידריות הישראלית. והם כמעט הצליחו. אבל רק כמעט.

וזה מה שמחזיק אותנו. זה מה שנותן לנו כוח. הידיעה הזו שאנחנו עדיין כאן, ושאנחנו לא לבד, ושאנחנו בצד של הטובים. לא צריך לפחד מלומר את זה. אנחנו בצד של הטובים.

התרבות שאנחנו חלק ממנה, תרבות המערב, התרבות המודרנית, תרבות האדם הלבן, בבילון, זה לא משנה איך נקרא לה. מה שחשוב זה שהיא גורמת למין האנושי להשמיד את כדור הארץ. והרבה לפני שנצליח להשמיד את הכדור, הוא ישמיד אותנו. ברגע של ענווה קולקטיבית נהיה חייבים להבין שאנחנו עדיין חלק מהטבע. תוצרים שלו. ואנחנו כפופים לחוקיו. וחוק הטבע אומר דבר אחד פשוט: קח כמה שאתה צריך. לא פחות, לא יותר. אנחנו מצפצפים על החוק הזה ולוקחים כמה שאנחנו יכולים.

בצד של הרעים רוצים להמשיך לקחת. הם מאמינים שיצוץ פתרון קסם מתישהו, או שהם פשוט עיוורים למציאות. לכן הם שואבים נפט ויוצאים למלחמות בשמו, כורתים עצים ומייצרים עוד ועוד מוצרים חסרי תועלת. הכל כדי להניע את גלגלי השיניים של המכונה הכלכלית הגדולה, שעליה להמשיך לפעול לנצח. בשם עיקרון הצמיחה והרווח, נאבדים כל שאר מרכיבי החיים, והכל הופך לחישוב קר של מספרים ומשוואות. אין שם רגש, בצד הזה.

בצד של הטובים, לעומת זאת, מבינים שצריך להתחשב בכלל מרכיבי המערכת הביולוגית שמאפשרת את קיומנו כאן. מבינים שאנחנו עדיין צעירים חסרי מושג וניסיון, אבל שיש לנו יכולת התבוננות נהדרת ולכן אנחנו יכולים להסתכל על הטבע וללמוד ממנו המון. ברגע שאנחנו מסירים את היוהרה שלנו, ומכירים במקומנו הטבעי כחלק מגאיה (אמא אדמה, הביוספרה של כדור הארץ), אנחנו מאפשרים לעצמנו לחשב את המסלול שלנו מחדש. אין לנו תשובות להכל. למעשה, אין לנו תשובות כמעט לכלום. אבל אנחנו מוכנים לשאול את השאלות ולהודות שאנחנו עדיין לא יודעים. בזכות שני הדברים האלה, יש לנו סיכוי לגלות ביחד.

כל הסימנים מראים שהתקופה הנוכחית היא תקופה של שינוי מהותי. תרבויות עתיקות מדברות על זה ותרבויות חדשות מתעמתות עם זה. הכלכלה נופלת בכל העולם, אזרחים יוצאים לרחובות וכופרים במשטרים הקיימים. האמת בנוגע לאיך מנהלים את התרבות האנושית יוצאת לאור.

 And people aren’t happy to hear about it

כל מה שלימדו אותנו היה חלק מההונאה. והיא מתפוצצת לנו בפרצוף ברגעים אלה ממש. זה לא קל, וזה לא הולך להיות קל יותר. אבל זה לא הזמן להשבר, זה הזמן להחזיק ידיים.

אנחנו בשיא תנועתה של המטוטלת, וכל אחד מאיתנו משפיע על המסה הקריטית. בסופו של תהליך הדברים יזוזו לכיוון שבו יהיה יותר משקל.
האור מרוכז הרבה יותר מהחושך, הטוב משפיע הרבה יותר מאשר הרע.

אני יודע שלימדו אותנו הפוך, אבל אם נביט לרגע פנימה. נגלה שחיבוק, מילה טובה, מפגש קסום עם נפש אוהבת, הדברים האלו ממלאים אותנו, ונותנים לנו משמעות.
תהיו טובים עם עצמכם, תהיו טובים עם שכניכם לדרך. תעשו אהבה.

זכרו, החיים מתנהגים כפי שאנחנו מעצבים אותם. נבחר בטוב יהיה טוב. זו לא סתם קלישאה, זוהי עובדה פשוטה. מי שעושה טוב מביא טוב לעולם. ותחשבו על זה

"ונתתי בידיכם את הבחירה חיים ומוות טוב ורע. ובחרתם בחיים"

נ.ב.

רציתי לכתוב את הפוסט הזה על מדיות חברתיות ועל התפקוד שלנו בתקופות קשות. רציתי לכתוב איך כתבה על מלחמה בעיתון ראשי גורמת לכולנו להכנס להיסטריה, גם אם אנחנו מלגלגים על המלחמה וגם אם היא מפחידה אותנו. רציתי לכתוב איך חוסר תשומת לב גורמת לנו להתנסח בצורה שונה ממה שהיינו רוצים, ואיך המדיום החברתי משמר את השליליות הזו ומחזק אותה. רציתי לכתוב על איך פייסבוק מרדד את השיח, ועל זה שזה רק הגיוני, בהתחשב בכך שתפקידו של פייסבוק הוא לנתח אותנו לנתונים שאפשר למכור לחברות פרסום ושיווק. רציתי לכתוב שהתחלתי להקפיד לשים שירים יפים וקטעים מוזיקליים על הוול שלי, כדי לאזן את הרעש הסטטי שבבילון מפיצה. רציתי לכתוב שאני מנסה לצרוך פחות חדשות, ויותר להבין מה באמת קורה. שאני משתדל להישאר חיובי בדיונים שלי ברחבי האינטרנט, שאני משתדל לדבר על פתרונות, ושאני מקפיד שגם התגובות של אחרים על הקיר שלי יהיו באותה הרוח. וזה עובד. מתפתחות אצלי על הקיר שיחות מרגשות בין אנשים שלא מכירים. אני מקבל פידבקים חיוביים על הדברים שאני מעלה. ורציתי לכתוב שזה עושה לי להרגיש טוב יותר. פיזית, נפשית, מנטלית. לא יודע איך לקרוא לזה.

אני מבלה חלק גדול מהיום שלי באינטרנט. אני נמצא בפייסבוק ובטוויטר לא מעט. חלק מהדרך בה אני חווה את העולם ואת האנשים סביבי היא וירטואלית. וכשהוירטואליות מרגישה שלילית זה משפיע על התודעה. כשאתה רב עם מישהו זה לא משנה אם זה קורה בפייסבוק או בחיים, עדיין יהיה לך באסה מזה שרבתם.

אז עצרתי לחשוב על זה, וגיליתי שאני יכול לשלוט בדרך שבה אני צורך מדיה חברתית. וגיליתי שכשאני משתדל להשאר על הגל החיובי גם מרגיש לי טוב יותר וגם אני מרגיש שהמסרים שלי עוברים יותר בקלות. ורציתי לכתוב על כל זה, אבל יצא לי פוסט היפי חמוד כזה. זרמתי. אבל הכנסתי את האפילוג, כדי שמה שרציתי לכתוב עליו לא ילך לאיבוד.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “ליצור תרבות של אור

  1. פינגבק: ליצור תרבות של אור • מחאת הדיור

  2. פינגבק: להיות נאור ולשתוק !? | אקטיביזן

  3. פינגבק: להיות נאור ולשתוק?! מאת אקטיביזן |

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s