אני בכלל מסיפור אחר

"ההיסטוריה היא הוודאות הנוצרת בנקודה שבה פגמי הזיכרון פוגשים בכשלי התיעוד"

 אנחנו לא באמת יודעים מה היה כאן קודם, לפני שהגענו. אנחנו לא יכולים לדעת אם הניחושים שלנו לגבי מה שיהיה פה אחרי שנלך נכונים. הדבר היחיד שאנחנו יכולים להיות ודאים לגביו זה מה שמתרחש ממש עכשיו. וגם את זה אנחנו מטים לפי מה שאנחנו זוכרים ומה שאנחנו מקווים אליו. הכל זה סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו כל הזמן, והתקשורת שלנו עם בני אדם אחרים היא בסך הכל אינטרקציה בין סיפורים.

הדבר שמבדיל את האדם משאר בעלי החיים זו היכולת לספר סיפור. כבשה יודעת שכשיש עשב היא אוכלת, וכשיש טורף היא רצה מהר. אנחנו יכולים לספר לאחרים איפה היה הטורף, לאן הוא התקדם, ולהסיק מכך היכן נמצאים המים. זו יכולת מדהימה.

היכולת הזו היא שאפשרה לנו, כגזע, לשרוד ולהתפתח עד למקום שבו אנחנו היום. היכולת לספר סיפור, לחלוק מידע מורכב באמצעות סמלים פשוטים (שפה, מילים), היא שאפשרה לנו לשתף פעולה בקבוצות גדולות, והיא שמאפשרת לנו לנהל מבנים חברתיים עצומים מבלי להזדקק לתקשורת ישירה בין הפרטים השונים, גם היום. לכל חברה אנושית יש הסכמות משותפות, שסביבן היא מאוגדת. הסכמות אלו (אפשר לקרוא להן מיתוסים, אמונות, אידיאולוגיות, השקפות עולם או תפישות עולם) מאפשרות לנו להתנהל ביחד. הסכמות אלה הן הבסיס לחוקי החברה, ועליהן אנחנו בונים את המבנים החברתיים שלנו. הן אומרות לנו מה נכון ומה לא נכון, מה טוב ומה רע, מה אסור מה מותר ומה ראוי לעשות. ביחד, הן מרכיבות תרבות שמכתיבה התנהגות קבוצתית. זה הסיפור המשותף שלנו. המיתולוגיה התרבותית.

לכל קבוצת אנשים יש סיפור משותף. הסיפור יכול להיות קטן או גדול, מורכב או פשוט, נוגע בהכל או מתרכז בדבר אחד, הכל לפי מבנה הקבוצה ותפקידה עבור הפרטים השותפים בה, אבל בסופו של דבר, החיים הם סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, וההתאגדות שלנו עם אחרים היא סביב סיפורים משותפים.

אחד האנשים שמספרים את הסיפור של האנושות ממש יפה הוא ד"ר יובל (נח) הררי, שכתב את הספר "קיצור תולדות האנושות". למי שמעדיף וידיאו על טקסט ניתן לצפות בקורס שלם שלו דרך היוטיוב. אחת התובנות המרכזיות שהגעתי אליהן בקריאת הספר הייתה שבעצם, כל מערכת אמונות היא רק סיפור. ואם זה ככה, ואם אנחנו בוחרים איזה סיפור לספר, אז מה אפשר להשליך מזה על הדרך שבה אנו חיים את חיינו?

הסיפור הנוכחי של האנושות הוא סיפור עצוב. הוא כואב. הוא מייאש. הסיפור הנוכחי דוחף אנשים אל סמים, אל הדחקה, אל דיכאון. הוא דוחף אנשים לחיים של ייאוש, ומשמר אותם חסרי אמונה ביכולתם. אין פלא שיש בחברה שלנו יותר דיכאון ופסיכוזות מאשר אי פעם. אנחנו חברה לא שפויה. אנחנו מזהמים את הבארות שאנחנו שותים מהם. משתינים כנגד כיוון הרוח. הורסים כל מה שקיים בטבע, "בשם הקדמה של האנושות". הסיפור הנוכחי לא מספר לנו פרט מרכזי וחשוב, שאנחנו חלק ממערכת גדולה יותר ואם נזניח אותה, לא נצליח לשרוד לאורך זמן.  הסיפור הנוכחי מספר שהאדם במרכז, אבל לא מספר במרכז של מה.

במיתוסים הגדולים, בתורות העתיקות, קיימות אלפי תזכורות מהידע העתיק הזה. כל ההוגים החשובים דיברו על זה שהכל אחד. האדם, הסביבה, היקום, האלוהים. הכל שייך לאותו הקיום.

במשך עשרת אלפים שנה אנחנו מלמדים את עצמנו שיש דרך אחת נכונה, והיא הדרך השלטת. מאז ועד היום הבאנו את עצמנו למצב שבו איננו מסוגלים, כחברה, לראות את הטעויות שלנו. לתרבות המודרנית אין אפשרות עדיין, כמכלול, להבין את השגיאות ולחפש אלטרנטיבות. אבל לפרטים יש, מכיוון שהם יכולים להתנתק רגשית מהמכלול הזה. המנגנון יכול תמיד רק להמשיך את האינרציה. הוא מכני, אין בו תודעה ורגשות. זה נכון לגבי מכונית, זה נכון לגבי מכונות תעשייה, וזה נכון לגבי מבנים חברתיים. מנגנונים חסרי רוח שמשרתים את ההמשכיות ואת השאיפה ליציבות.

בהיותנו פרטים בעלי מודעות עלינו להבין את האחריות שיש לנו כלפי העולם הסובב אותנו. בהיותנו יצורים חושבים עלינו לשאוף להכיר את הסיפור הגדול יותר. עלינו לכתוב אותו מחדש, מכיוון שהאנושות שכחה.

הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו הוא סיפור של מלחמה, של תחרות, של מחסור. בסיפור הזה אנחנו צריכים לעבוד כדי להתקיים ולשרת את המכונה הכלכלית הגדולה. בסיפור הזה החברה היא ישות בעלת קיום עצמאי והמדינה היא ישות עליונה. בסיפור הזה הכסף הוא האל והצמיחה היא השכינה. בסיפור הזה אנחנו איננו בעלי משמעות. "האדם" כאידיאל הוא המשמעות היחידה. ובכך הן לפרט והן לקולקטיב אין משמעות כשלעצמם. תפקיד העולם הוא להעמיד את האדם בראש, ותפקיד האדם הוא לשרוד כדי שהעולם יצליח במשימתו. הערך הלך לאיבוד בדרך. אנחנו רצים אחרי המטרה מבלי להיות ברגע. אנחנו מקדשים את הרגע הבא ונאחזים ברגע הקודם. אנחנו לא נרגעים לעולם.

הסיפור הגדול של התקופה שלנו, הסיפור הקולקטיבי שלנו, הוא סיפור עצוב שסופו לא מבטיח. סיפור קולקטיבי הוא זה המקובל כאמת על ידי מרבית האנשים בחברה. יותר מזה, הסיפור הקולקטיבי הוא זה שאחראי על פירוש המציאות אצל הפרטים האוחזים בסיפור הזה. לספר סיפור חדש זה קודם כל להבין את המציאות מחדש. ככל שיותר אנשים יספרו סיפור חדש, וככל שיותר אנשים ישמעו את הסיפור החדש הזה, יתחזק העולם החדש גם בתודעה הקולקטיבית וגם במציאות האישית. ולהפך. וחוזר חלילה.
צריך גם לזכור כל הזמן שמנגנונים רבי כוח רוצים שלא נדע מה קורה באמת. לשמחתנו, בעידן האינטרנט, קשה יותר להסתיר מידע. וכל מספר סיפורים טוב יודע שצריך להתחיל בתחקיר מקיף. שני אתרים שיכולים לתת כיוון ראשוני לתחקיר כזה הם אתר הכלכלה האמיתית ואתר ומציאות נסתרת. יש עוד מלא מקומות לחפש בהם. עוד המון מידע לאסוף. יש אינספור מחילות שאפשר לרדת בהן לעומק. מישהו אחר יכול רק להראות את הדלת. כל אחד מאיתנו צריך לעבור בה בעצמו.

כדי להתחיל להבין את המציאות, עלינו להעז לחלום. במשך שנים סיפרו לנו שחלומות לא משנים את המציאות, אבל למעשה, מי שלא חולם על מציאות שונה, לא יודע שיכול להיות אחרת. מי שמקובע למתרחש לא ינסה אפילו לשנות אותו. רק מי שמאמין שהקיים הוא לא הכרח, רק מי שחזה באלטרנטיבה, רק הוא יכול להתחיל לנוע בכיוון חדש. ועל כן התפקיד שלנו הוא להמשיך לחלום. לא לפחד מהיותנו משוגעים או הוזים, שכן העולם בדרכו הנוכחית הוא זה שחולה. רק מי שהעולם כפי שהוא לא מציע לו דבר להאחז בו יכול להיות חופשי מספיק בכדי לדמיין עולם חדש. וכל אחד יכול למצוא במה להאחז, כל עוד הוא מחפש להמשיך בדרך המוכרת. רק כאשר נשחרר את התלות במוכר ובידוע, רק כאשר נשתחרר מן המחשבה כי הדרך הנוכחית היא בהכרח הדרך המוצלחת, רק אז נפתח בנו חלון אל היופי של האפשרויות הנוספות.

לחלום. להאמין שהעולם יכול להיות טוב יותר. להאמין שאני יכול להיות טוב יותר. לראות את זה קורה.

אני לא בטוח שיש אמת אחת, ואם יש כזו, אין לנו יכולת להכיל אותה במלואה. כל אחד ואחת מאיתנו חווה את המציאות מזווית הראייה הצרה והאישית. וזה בסדר גמור. אנחנו רק צריכים לזכור את זה. כשאני מתבונן בעולם, אני רואה את מה שהתודעה שלי מסוגלת לקלוט באותו הרגע. זה מושפע מכל כך הרבה דברים, ברמה הפיזית, ברמה הנפשית, ברמה האנרגטית, ברמות שאני לא מכיר. מה שחשוב להבין זה שאני מספר לעצמי סיפור מסוים על מה קורה כרגע, ובדרך כלל מוסיף לסיפור הקשרים לעבר והשלכות לעתיד. כל אחד סביבי עושה את אותו הדבר, ובמקומות בו נפגשים הסיפורים שלנו נרקם הסיפור הקולקטיבי. הסיפור של התרבות המודרנית מספר שיש אמת אחת, שיש דרך אחת, שיש נכון. הסיפור של התרבות המודרנית מתחיל באכילה מעץ הדעת, ובעקבות זה המחשבה שיש לנו יכולת לדעת מה נכון ומה לא. גרסה נפלאה לסיפור הזה מזווית קצת אחרת אפשר למצוא באתר המתחדש של עמותת פסטיבל אקטיביזם, שהיא חלק משמעותי מהסיפור האישי שלי. הסיפור שאני מנסה לספר בחיים שלי, לא מתחיל בעץ הדעת. הוא מתחיל הרבה קודם. המיתוס המכונן של התרבות שלנו, היציאה מגן העדן, המעבר לחברה חקלאית, התרחש רק לפני 12 אלף שנה (בערך). האנושות הייתה קיימת הרבה קודם. במשך מאות אלפי שנים בני אדם חיו על פני כדור הארץ במגוון עצום של שיטות ודרכים. אין סיבה לצמצם את הסיפור שלנו לדרך האחת שאנחנו מכירים. במיוחד לא כשאנחנו לומדים לגלות שהדרך הזו לא משרתת אותנו יותר. הסיפור שאני מנסה לספר בחיים שלי, או לגלם בחיים שלי, כמו שכתב יפה דניאל קווין, הוא הסיפור של איך אני הייתי רוצה לחיות, ולא איך סיפרו לי שצריך. איך אני מאמין שאפשר לחיות, ואיך אני מרגיש שטוב לי. החברים שלי, גם הם מספרים סיפורים על איך שהם חווים את העולם. בקונספירלהבתיקון עולם, באתר המחאההסיפור שלי משתלב עם הסיפורים של החברים שלי לדרך, וכל אלו ביחד מתחילים להרקם לכדי סיפור משותף. הוא מורכב מחלומות ותשוקות, מהזיות ומחשבות, מנוסטלגיה ומתקוות אוטופיות. הוא מורכב מהתמודדות אינסופית עם המציאות, ומהפרשנות שלנו אליה. הסיפור המשותף הזה רחוק מלהיות שלם, אבל הוא התחלה טובה.

העולם החדש הולך ונבנה. הוא מתפוצץ אל תוך הקיום האנושי. עדיין קשה לראות אותו במלואו. עדין צריך להתבונן היטב כדי להבחין בקווים המתחברים. אבל הוא כאן. הוא מסביבנו. הוא בבחירות שאנחנו עושים, הוא בדפוסי הצרכנות שאנחנו לומדים לשנות. הוא ביוזמות נפלאות ובפרויקטים מרגשים, בהתארגנויות חדשות ובהתעוררות אזרחית עולמית. העולם החדש מלא בטוב, והוא בא לידי ביטוי בכל מקום כמעט.

כאשר אנחנו חולקים עם אחרים את ההתרגשות שלנו, את הקשיים שלנו, את ההתלבטויות, את ההחלטות, ואת הבחירות שלנו, אנחנו חולקים אתם את הסיפור של העולם החדש. כאשר אנחנו מספרים על ההצלחות שלנו, ועל הניסיונות שכשלנו בהם, אנחנו מפתחים ביחד את הרעיונות ואת הפתרונות לאתגרים שעומדים בפני כולנו. בכל סיפור יש לקח שאדם יכול ללמוד, אם יבחר בכך.

כפרטים בעלי יכולת הבחנה יש לנו את הפריבילגיה להתבונן בתהליכים, לנתח אותם, לראות את האפשרויות הגלומות בסיטואציה ולבחור לאן ברצוננו להתקדם. כאשר נלמד לשתף פעולה ביכולת הזו נוכל להשפיע על המציאות של כולנו ביחד.

בעשותנו מעשים טובים אנחנו מאפשרים לאחרים לחלום. בהקימנו אלטרנטיבות לקיים אנחנו מרשים לאחרים להעז יותר, ומספקים לדמיונם חומר למחשבה. בהיותנו הכי טובים שאנחנו יכולים אנחנו מסמלים את הדרך.

מודעות פרסומת

3 מחשבות על “אני בכלל מסיפור אחר

  1. אחי סיפורך נוגע ללב בכל נימי. הוא משקף את הבילבול שכל האנושות נמצאת היום בו. למעשה ההתגלות עכשיו היא רק קצה הקרחון מבחינת הסבל שמגיע לאדם שהוא היצור הכי רגיש על פני כדור הארץ. אבל במקום שאני ארבה מילים הייתי מאד ממליץ לך לגלות את האמת בדרך של חכמת הקבלה על פי הרב יהודה אשלג (בעל הסולם) כפי שהיא מלומדת בקבלה לעם. בהצלחה!!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s