יש לי סיכוי

שנת 2012 הייתה שנה שאין לי איך להגדיר אותה חוץ משנה משוגעת. בכל הרמות והמובנים.
האם אנחנו רגע לפני סוף העולם? ואולי זו תהיה נקודת המפנה, והאנושות תקח את עצמה בידיים?
ומה יקרה איתי בתוך כל הבלגן?
אז אין לי תשובות. אבל אני אופטימי. ואני רוצה לנסות להסביר למה.
הפוסט הבא הוא תשובה לשאלה הזאת, ואני מקדיש אותו לעצמי. ולכם. ולתרבות בבל. באהבה.

רגע לפני שאני מתחיל, הנה כל מה שיש לומר על 2012, מוגש בצורה מעולה

 

 

יש לי סיכוי להינצל אני יודע
אני אוכל להתעורר להתפכח
אני אוכל עוד לדבר באהבה
על עצמי ועל העיר ועל אשה

הרבה שנים פחדתי. העולם, כמו שחוויתי אותו, היה קשוח. הייתה דרך ברורה שצריך ללכת בה, ואני אף פעם לא התאמתי לה. או שהיא לא התאימה לי.
ידעתי שמשהו לא בסדר, שהעולם יכול להראות אחרת. אבל לא היה לי מושג איך. ויותר גרוע, לא ידעתי איך אמורים להגיע לשם.
תהליך ההתעוררות שלי לקח הרבה שנים, ואני רחוק מלהגיע. אבל אני מרגיש שמשהו בי נפתח.

כבר עכשיו אני פחות כועס
וגל שקט של רגש מתפקע
אמא שרה לבן בלילה
אמא כאן לידך כל הזמן

אם לנסות להבין בערך מה עבר עליי בתוך התהליך, אני חושב שאפשר לחלק את זה לשני דברים עיקריים. הראשון הוא משהו פנימי, תהליך של ניקיון, של שחרור הדפוסים הישנים, של עבודה עצמית על הגנות וחומות. וכן, הרבה להרפות מכעסים. הרבה להרשות לרגש להיות שם.

החלק השני הוא סוג של אמון מחודש. ביקום, בג'ה, באמא אדמה. חבר דתל"ש סיפר לי פעם שקוראים לזה ביהדות "השגחה פרטית". זו ההבנה השקטה הזו שאמא שם. הנוכחות האלוהית מלווה אותי לאורך הדרך, ואני מרגיש אותה.

כשאני מדבר על ישות אלוהית, אני לא יודע להסביר אותה במדויק. זה לא אלוהים של היהדות האורתודוקסית. זה יותר, הקיום עצמו. אם הגעתי להיות כאן ועכשיו, ומתוך הבנה שאני יוצר את המציאות שלי, אז כנראה שיש לזה משמעות. או יותר נכון, אני יכול לבחור לתת לזה משמעות.

ההבנה הזו נוסכת בי אומץ. אני מרגיש שדברים קורים לטובה, וזה מקל עליי להיות נוכח יותר בהתרחשות, ופחות לעסוק במה יקרה אם. הראש שלי רגיל לכתוב מחזות על כל דבר שקורה לי. למדתי להרשות לזה להיות, אבל לא לתת לזה להוביל אותי.

אני מקווה שבדברים שאני כותב יש היגיון.

כשנכנס דצמבר 2012, לא ידעתי איך להגיב. מצד אחד, חיכיתי לחודש הזה. אני לא יודע בדיוק למה, אבל אני מאמין שהידע של המאיה לגבי ה21.12 הוא אמיתי.

חשוב להבהיר- המאיה לא אמרו שהעולם יגמר, ולא דיברו על אפוקליפסה. נבואות החורבן הן תוספות יחסית מודרניות (החל משנות השמונים), ורוב המידע שהופץ היה דיסאינפורמציה מכוונת. יש גורמים שמסיבותם הם, מנצלים את מהפכת המידע כדי להפיץ ידע שקרי. יש טוענים שאלו מעין "טוקבקיסטים בתשלום" רק בכמה רמות מעל למה שאנחנו מכירים. בהנחה שמי ששולט בעולם הוא לא באמת הפוליטיקאים, אפשר לצפות שהכוחות האלה יפעלו בכל דרך שהם יכולים. ואנחנו יודעים שבמלחמה, גם אם היא וירטואלית ונסובה על מידע ודעת קהל, הכל מותר.

אבל אני לא אכנס פה לקונספירציות הפעם. אם מעניין אתכם להעמיק בזה, אני ממליץ להתחיל באתרים "מציאות נסתרת" ו"אמת אחרת". המון מידע שאין לי שום אחריות לגביו.

נבואות המאיה לדצמבר 2012, מדברות על חילופי עידנים. תקופה אחת מסתיימת, תקופה חדשה מתחילה. ובסך הכל, אצלי זה די מרגיש ככה. השנתיים האחרונות, מרוטשילד ועד עכשיו, היו בלתי הגיוניות על פי כל קנה מידה קודם. השיח הציבורי השתנה, לעיתוני מיינסטרים נכנסו נושאים וכתבות שלא האמנתי שאזכה לראות שם, ובכל העולם המוני אנשים יצאו לרחובות בדרישה לשנות את השיטה.
משהו זז. נכון, עוד הרבה דברים רעים קורים מסביב. אבל גם המון דברים נפלאים.

אני מרגיש שמשהו משתנה
העייפות תחלוף האור יעלה
ואז אכיר אותך יקירתי
ומיד תכירי את אותי

אני לא חושב שב-21.12, נרגיש משהו פיזי. ואין למחשבות האלה שום סיבה הגיונית. אין לי שום מידע ושום יכולת הערכה, מלבד תחושת הבטן שלי. והתחושה שלי היא שהמאסה של האור הולכת ומתגברת. ומול זה, החושך עושה כל מה שהוא יכול. ואנחנו בדיוק בזמן הזה בשנה שהולך ונהיה חשוך יותר. אז בחנוכה מדליקים נרות. ואז בחג המולד, 24.12, האור מתחיל לעלות. חג המולד יושב על תאריך קדום, שמציין את ההיפוך של המחזור. מהיום הזה, כל יום יש קצת יותר שמש. קצת יותר אור.

זה מה שאני חושב שיקרה בסוף 2012. יהיה קצת יותר אור כל יום.

כבר עכשיו אני רואה את זה קורה. אנשים מדברים בכנות סביבי. השקרים של המערכת עוברים פחות בקלות. הבחירות השנה הרבה יותר אמיתיות מאשר בשנים עברו. ואנשים מעורבים יותר. נכון, זה נעשה בצורה אלימה. זה עדיין שיח ישן. אבל לפחות יש שיחה.

יש מסביבי פרוייקטים מדהימים. עצומים. והם בהתפתחות. אנחנו בשלב הגולם, ואנחנו לא יודעים לדמיין איך זה יהיה לעוף, עם כנפיים של פרפרים.

הטכנולוגיה מחברת את עולם הרוח עם עולם החומר. אנחנו יכולים להעביר מידע בלי שהזמן והמרחק יהוו בעיה עבורנו. אנחנו יודעים מה קורה בקצה השני של העולם. יש לנו את הכלים ליצור פה שפע. את הידע לתכנן מערכות שיחזירו לכדור הארץ את מה שלקחנו.

המערכת מתחווטת מחדש. אנחנו מעצבים את התודעה שלנו, ודרכה את התודעה הקולקטיבית. אני יודע שזה נשמע היפי, אבל אני כזה. וחוצמזה, זה פוסט על 2012.

תחשבו על זה רגע, שכבר עכשיו, האלגוריתם של פייסבוק שולט בעולם. הוא מחליט לאנשים על מה הם חושבים כשהם קמים בבוקר. זה יכול להיות מפחיד, אבל כשמודעים לזה, זה מגניב. אני יכול לשים למישהו על הקיר שיר שיעשה לו שמח. זה כמו לשתול לו חיוך בחלומות.

הרבה זמן ניסיתי לשים לעצמי את העולם בתבניות. ניסיתי להבין אותו במונחים שכליים. וזה לא באמת עבד לי. אני יודע שיש פה משהו גדול יותר, משהו שאני לא באמת יכול להבין. וזה אולי הדבר שהכי מפחיד אותי. הרי אנחנו רק חלק מהאורגניזם הזה, שנקרא כדור הארץ. וכדור הארץ הוא חלק מאורגניזם גדול יותר, שנקרא גלקסיית שביל החלב. וזה רק הולך ככה, לכל הכיוונים. גם פנימה. אנחנו מורכבים מחלקיקים שמורכבים מחלקיקים וחוזר חלילה.

אז אם אני חלק מהדבר הזה, והוא כל כך גדול, אני חסר משמעות. ומצד שני, אני יודע שאם הכל אחד, אז אין באמת משמעות. ואם ככה, מה אני עושה פה? אני כאן, הרי. ולכן יש לזה משמעות. אני בוחר שתהיה.

תמיד פחדתי להשתגע
שהלב יקפא ויתרוקן
אבל עכשיו כמו שאני יושב
יש לי סיכוי להינצל אני חושב

וזאת האופטימיות שאני מביא איתי לתקופה הזו. סוף 2012, סופו של עידן, מהפכה בכל. הרוחות סוערות ואני מרפה מלנסות לעמוד בפרץ. אני יודע שהעולם לא ישתנה ברגע. ושעוד עבודה רבה לפנינו. אבל אני גם זוכר שהעבודה הזו, ההתדייקות הבלתי פוסקת הזו, הם המשמעות. באתי לכאן כדי לעבור את התהליכים האלה. בפנים ובחוץ. ולשמחתי הגדולה, אני לא לבד.

עודד רוזן, חבר טוב ושותף לדרך, פרסם בעמוד הפייסבוק שלו לפני כמה ימים, את התמונה הזו, כשאליה מלווה הטקסט הבא:

כשמנסים להפיל אמפריות, צריך המון סבלנות. אתם זוכרים את זה, נכון?
שאנחנו לא עושים את זה בשביל עצמנו, אלא בשביל הדורות הבאים, נכון?
שאנחנו לא יכולים לעצור לנשוך אחד את השני ברגע שקצת קשה.
כי תכלס הכל זה מים, הכל עובר. כי מתישהו יעברו הבחירות, ויעבור הרעש הבא שיגיע אחריהם, וגם זה שאחריו – ועדיין נהיה כאן יחד, מנסים להפיל אימפריה…
אימפריה שאין לה שם, או צבא, או אוצרות מזהב.
אימפריה שנמצאת בכל אחת ואחד מאיתנו, וצריך לנצח אותה בכל יום מחדש.
אימפריה שהיתה טבועה בנו מהרגע שבו נולדנו. אימפריה שמדברת שפה של שנאה, הפרדה, רוע, חוסר סבלנות, גזענות, ניצול, ויתור, עצלנות, שקר, אגו.
אימפריה שמוחקת את הטוב. את הנתינה, את היחד, את השקט, את השוויון, את ההזדמנות, את הקהילה, את הרוגע, את ההקשבה, את תחושת שותפות הגורל.
איפריה שכזו, שנופלת לאט. לאט מאוד. כמו כל האיפריות.

והדרך היחידה להפיל אותה היא בלתת לה קונטרה. קונטרה חיובית. היא בלהחזיר את כל הטוב שהיא מוחקת לנו. לא ליפול לאיך שהאמפריה 'רוצה' שנתנהג, ברוע ובחוסר סבלנות, אלא להתעלות מעליה. להיות בני אדם אחד לשני, למרות שהיא רוצה שנהיה חיות רעות. למרות שבתוכנו יש משהו שהופך אותנו לחיות רעות. נצטרך להתגבר על החיה הרעה שבכל אחד מאיתנו, שממהרת לחשוף שיניים.

וזה יהיה לאט, אתם יודעים. נצטרך המון סבלנות. כמו תמיד עם אימפריות.

 falling empires

הטקסט הזה תפס אותי. הוא הזכיר לי, שצריך סבלנות. שזה יקח זמן. שאנחנו עדים לנפילתה של אימפריה. Babylon is falling down.

ואימפריות נופלות לאט.

אולי 21.12.2012 באמת יסמן רק את השינוי העדין הזה. ולמשך שלושה ימים הכל יעמוד מלכת. כולם ימשיכו כרגיל, וזה יהיה המבחן שלנו. להאמין למרות הכל. ואז, ב24, האור יתחיל לזרוח טיפה יותר. ויעברו עוד ימים רבים, ולילות רבים לא פחות, עד שנרגיש את זה בפועל. אבל השינוי קורה. והאור הולך ומתחזק, ילך ויתחזק. ומלכות בבל תיפול.

אנחנו חיים עכשיו את סופה של תרבות בבל. תרבות של ניכור, ושל פחד. תרבות שבה תחרות היא עקרון מעצב, ואלימות היא חוקי המשחק. והתרבות הזו קורסת, מתפוררת חתיכה אחרי חתיכה.

האמון הציבורי בכסף, בממסד, בכך שזו הדרך היחידה, הולך ומתערער. ומנגד, עולם חדש הולך ונבנה. קואופרטיבים ויוזמות של אנרגיה מתחדשת, פתרונות קהילתיים, כלכליים וחברתיים, מחשבה תעשייתית חדשה, רוחניות פרקטית. מערכות טכנולוגיות שמאפשרות לחוכמת ההמונים לפרוח. הכל קורה.

בסופו של דבר, זו בחירה שלנו. "ונתתי בידכם את הבחירה. חיים ומוות, טוב ורע. ובחרתם בחיים." אני לא זוכר אם כבר כתבתי את זה, אבל לא יזיק לחזור על זה בכל מקרה. כבר עשינו את הבחירה. הרי אנחנו כאן. כבר בחרנו בחיים. אז כל מה שנשאר לנו זה להבין את הבחירה שעשינו. ולנסות להוציא ממנה את הכי טוב שאנחנו מסוגלים.

אני מרגיש ומקווה, שלאט לאט נראה עד כמה אנחנו מסוגלים. אני מאמין שאנחנו הולכים להפתיע את עצמנו. לטובה. אהבה בכל. ותחי המהפכה

(משאיר אתכם עם הביצוע המקסים הזה של אביתר בנאי, לשיר שהוא כתב ומלווה את כל הפוסט הזה, ואותי בכלל. האיכות לא מדהימה אבל זו הגרסה הכי טובה שמצאתי. שיהיה לנו בהצלחה)

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s