זו לא אשמתך

741231_10151599896373696_723016947_o

אני רוצה להגיד לך משהו:
זאת לא אשמתך.

ויותר מזה.
זה לא קשור אליך. באמת. זה לא אישי.
ככה זה העולם. ככה התרבות שלנו עובדת.
זה לא קשור אליך. אין פה עניין של אשמה.

כן, יש המון מה לעשות. המון מה לשנות. המון עבודה.
ונכון, העולם קשה, וקשוח, ומסריח ממש. ויש סבל ועוני ורוע ובעיות וזה.
והחתולים / הנשים / הפליטים / הערבים / המזרחים / החוצנים ממש סובלים.
אבל זה לא אישי. זה לא קשור אליך. זו התרבות שלנו.

תרבות שמבוססת על כסף, על צריכה, על ניצול של משאבים.
תרבות שבבסיס שלה יש פחדים ותחרות ומחסור.
תרבות הצריכה, קוראים לה. והיא הדת הכי גרועה שאני מכיר.

כי כולנו מאמינים במשהו. זה חלק מהדרייב שלנו בעולם.
חלק מהדרך שבה אנחנו מסתדרים פה, במישור הזה.
ופעם המציאו דתות כדי שיוכלו לשלוט בהמונים.
היהדות, הנצרות, האיסלאם, הבודהיזם.
הכל צורות של משטרים חברתיים.
כולם מבוססים על אמיתות גדולות, על הרבה חוכמה.
כולם הלכו לאיבוד בדרך, בניסיון לעבור מהמהות אל הסדר החברתי.

ככה גם תרבות הצריכה.
היא נוצרה מתוך צורך של החברה, להתמודד עם השינוי.
המהפכה התעשייתית שינתה את הדרך שבה בני האדם היו מאורגנים.
והיה צריך לענות על השינוי הזה כדי לשמר את יחסי הכוחות.
בהתחלה הם דיברו על קפיטליזם.
והוא היה מאוד שונה ממה שאנחנו מכירים עכשיו.
ואז היו צריכים לשים את זה בתבנית שתקל על ההמונים.
(או תקל על בעלי השליטה להתמודד עם ההמונים.)
אז הם המציאו דת, ומיתוסים, וטקסים. ואביזרי קודש.

עברתי היום ליד חנות לתשמישי קדושה, וחשבתי לעצמי.
למה שאנשים ישלמו כל כך הרבה כסף על חפץ?
רק כי מישהו אמר שהוא קדוש?
ואז נזכרתי שגם על מוצר של אפל או ג'ינס עם תווית של ליוויס,
אנשים משלמים המון כסף.
ההבדל בין תרבות הצריכה לדתות אחרות הוא,
שמוצרי קדושה מיוצרים כדי להשאר בסביבה.
מוצרי צריכה מיוצרים כדי להתכלות ולהעלם.
ככה מתייחסים לעולם בתרבות הזאת.

ואם בתרבות שלנו מתייחסים לעולם כאל דבר שצריך לנצל,
אם החברה שלנו מבוססת על עקרונות של בזבוז ומחסור,
אם תחרות ופחד יושבים בבסיס של הכל,
אז כנראה שבאמת זה לא אישי. וזה לא קשור אליך.
ככה העולם עובד.

זה עצוב. זה לא נעים. צריך לשנות את זה.
וזה מה שאנחנו עושים. כל הזמן. וכל הכבוד לנו.

אבל אני רוצה לחזור ולהזכיר לך.
זה לא אישי. זה לא קשור אליך.

הרבה יותר קל לשנות את העולם בלי נטל אשמה על הגב.

מהפכה בכל. ותחי האהבה

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “זו לא אשמתך

  1. בעיקר המשפט האחרון.

    אשמה לא משנה שומדבר. הפעולה היא זו שמשנה. אפשר לוותר על האשמה ולהשאר עם הפעולה.

    חוצמזה שאשמה גורמת לנו להאשים אחרים. וכל העניין זה להפסיק את מעגל האשם-קורבן ולראות איפה לכל אחד מאיצנו יש אחריות על הסיטואציה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s