ההרצאה החשובה ביותר בעולם

תכלס, לא יודע אם זאת ההרצאה החשובה ביותר בעולם. לא בטוח שיש אחת כזאת. בכל אופן, יש כאן כמה וכמה הרצאות קצרות, ועוד סרטונים, ומילות קישור שלי בין לבין, שאני חושב שמייצרים את אחד מהפוסטים היותר חשובים שכתבתי.
אם הייתי צריך להעביר הרצאה על אקטיביזן, סביר להניח שהפוסט הזה היה שלד שלה.
אמנם עברו כמה שנים שאז שכתבתי את זה, ואני במקום אחר עכשיו, ועדיין..
אני חושב שמבחינת רצף מחשבתי, הפוסט הזה הוא כמו סמינר מזורז למהפכן המתחיל
או איך שלא תרצו לקרוא לזה. אני מוותר על לנסות להוסיף מילים. בהצלחה

בלי פאניקה. DON'T PANICK

הכל בסדר.
Everything is O.K.

אשכרה. עבדו עלינו, הא? איזה קטע.

אני לא צריך להגיד לך שמשהו לא בסדר. זה ידוע לך, גם אם עמוק בפנים. כולנו מכירים את ההרגשה שיש משהו שאנחנו מפספסים. שמשהו גדול יותר ממה שאנחנו מסוגלים להבין מתרחש בעולם הזה. שיש משמעות, או כוח גדול יותר, או משהו.

כל אחד, כל אחת, חווה את ההרגשה הזאת קצת אחרת. אבל כל מי שאי פעם תהה על המשמעות, עבר דרך הדלת הזאת. אז אני רוצה להזמין אותך למסע קצר, בתוך התודעה שלנו. מהתודעה האישית לקולקטיבית, מהאנושות לפלנטה כולה, ובחזרה אל עצמנו.

זהירות, המסע הזה עלול לשנות לך את החיים.

כל אחד מאיתנו עבר דברים כואבים שסגרו אותו. הקמנו חומות של ציניות, הגנות של סיפורים.
הדפוסים שלנו מגינים עלינו, אבל הם גם מגבילים אותנו.
חשוב לזכור שזה בסדר. שאנחנו בסדר. זה העולם שדפוק

THE WAYSEER MANIFESTO

אני זוכר שבגיל צעיר יחסית הבנתי את זה. לא יכלתי לשים את זה במילים, אבל ידעתי שיש חוויה עמוקה יותר מזאת שאני מכיר. ידעתי שאני אחשף אליה מתישהו. היום זה נשמע מאוד רוחני, אבל אז לא חשבתי על זה ככה. לא משנה דרך איזה משקפיים הסתכלתי על היקום, הרגשתי שאני לא מצליח לרדת לעומק. מה שכן הבנתי, שהבחירה היא תמיד שלי, לטוב ולרע.
"ונתתי בידכם את הבחירה חיים ומוות טוב ורע. ובחרתם בחיים".

אז בחרתי לעשות טוב בעולם, בדרכים שמצאתי לנכון. זו הייתה דרך בודדה לעיתים, אבל מרגשת. ולאט לאט מצאתי עוד אנשים שחושבים כמוני. גיליתי עולמות חדשים. נפגשתי בתנועות, ארגונים, יוזמות ובני אדם נפלאים שעושים ככל יכולתם כדי לשפר את העולם הזה. שמאמינים שעולם אחר הוא אפשרי. ושפועלים כדי לשנות את זה. הבנתי שאני לא לבד. שאני חלק ממשהו. וזאת הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי באמת שייך.

התנועה הגדולה ביותר בעולם The Biggest Movement In The World

כולנו חלק מאותה התנועה. כולנו חולקים את אותו הסיפור.
בכלל, מה שמחזיק את החברה האנושית זה סיפור משותף. זה הבסיס שעליו נבנות תרבויות, זה הקרקע היחידה האפשרית לשיתופי פעולה. כסף, תאגידים, מדינות, דתות. זה הכל דברים שקיימים רק כי הרבה אנשים מאמינים בהם. תקחו את הסיפור מאחורי תרבות הצריכה, תפרקו אותו לגורמים, ותבינו לבד למה לא טוב לנו. כי זה סיפור עצוב. סיפור של תחרות, של מלחמה, של מחסור ופחד. הסיפור של התרבות המודרנית מתחיל מהנפרדות. נפרדות בין אדם לטבע, בין אדם לחברו.

בתנ"ך, מסופר על מגדל בבל. שם בני האדם התרחקו אחד מהשני. התחילו לדבר בשפות שונות. ואז התרבויות נפרדו זו מזו, ונוצרו זהויות תרבותיות שונות. דתות, לאומים, אידיאולוגיות כלכליות, הכל רק מבנים חברתיים שעוזרים לנו למצוא את מקומנו. והכל מתחיל מהעובדה שכל אחד מדבר בשפה אחרת. זאת בבילון. המטריקס. המערכת. זה לא מישהו אישי, אלו נורמות שהשתרשו והם לא משרתות אותנו יותר. אז הגיע הזמן שבבילון תיפול. ואומרים שהשינוי מתחיל מבפנים. אולי, ואולי לא. מה שבטוח זה שרובנו, כבני התרבות הנוכחית, מסתכלים הרבה יותר החוצה מאשר פנימה. וחבל, ממש מעניין בתוך הבני אדם שאנחנו.

מי אני?

ההבנה הזאת, שאנחנו לא באמת נפרדים, שכל מה שקורה מסביב הוא פשוט טעות היסטורית שאפשר לתקן, או תהליך שהיה חיובי ועכשיו עבר זמנו, היא מה שמובילה את הרצון שלנו לעשות שינוי. פול הוקן, הבחור שדיבר על התנועה הגדולה בעולם, מכנה את התחושה הזאת "אי-נחת מבורכת". זאת ההבנה שמשהו לא טוב קורה פה, שגורמת לנו להתפתל קצת.
קצת מפחד, כי זה דורש מאיתנו לצאת מאזורי הנוחות שלנו. קצת מהתרגשות, כי אולי באמת אפשר לשנות פה משהו.

אבל איך משנים את זה? איך גורמים לכל כך הרבה אנשים להבין שהם לוקחים חלק בסיפור גרוע?

כדי לשנות את העולם צריך להצליח לדמיין אותו אחרת. אם לא טוב לנו כאן ואם הבנו שהמערכת לא בסדר, אז אנחנו רוצים שגם אחרים יראו. כדי שהם יצטרפו אלינו למהפכה, וכי אם לי לא טוב בתוך בבילון, אז אולי גם להם יכול להיות טוב יותר. אבל איך משכנעים אותם לפתוח לרגע את העיניים, איך בכלל אנחנו אמורים להסביר או לשכנע אחרים, כשאנחנו לא באמת מבינים את זה לעומק. אז כדי להבין את זה, כדאי להבין מה הסיפור האישי שלנו. למה אנחנו פועלים. במה אנחנו מאמינים.
ומעניין לגלות שדווקא הצעד הזה, של להתבונן רגע פנימה ולהבין למה, יכול לעזור לנו להשפיע החוצה על שאר העולם.

סימון סינק: איך מנהיגים גדולים מעוררים השראה ופעולה

אם נבין למה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, יהיה לנו קל יותר לשכנע אחרים. אבל לשכנע אחרים במה? מה הדרך לשם? איך מגיעים? יש לנו אתגרים עצומים כאנושות, לבנות מחדש מבנים חברתיים, לתקן את כל האקולוגיה, להמציא מחדש את הכלכלה ועדיין צריך זמן בשביל לעשות לייק לתמונות של חתולים באינטרנט. וכל זה מבלי שהתחלנו לדבר על התהליך האישי שצריך לעבור, על פתירת הפרדוקסים הפנימיים, על למידה של כל המידע החדש, ועל קצת זמן לעצמנו, לחברים. ועל עבודה כי צריך להתפרנס בינתיים, אנחנו עדיין חיים בבבילון ויש שכר דירה לשלם. זה נראה מייאש. אין לנו זמן ואין לנו את הכלים לעשות את זה לפני שהכל מתפוצץ. אבל בואו ננשום לרגע. נרגע. שום דבר לא הולך להתפוצץ. בתקווה, ואם כן אין לנו מה לעשות בקשר לזה בין כה וכה. הסיכוי הסביר הוא שכדור הארץ יהיה בסדר. הוא יותר חזק ממה שאנחנו זוכרים לחשוב.

 כדור הארץ – ג'ורג קרלין

כדור הארץ יסתדר. למעשה, אנחנו בסך הכל חלק מכדור הארץ. חלק קטן ובלתי נפרד מהאורגניזם העצום הזה שאנחנו לא באמת מסוגלים אפילו להבין איך הוא פועל. אז מה זאת היהירות הזאת לחשוב שאנחנו נהרוס אותו?

אני מכיר את התשובות לשאלה הזו. גדלנו והתפתחנו להיות מין שמשפיע על הביוספירה. זה נכון. אבל זה לא אומר כלום. אם נזכור שהתרבות שלנו נבנתה על תפישת עולם של נפרדות, של הפרדות מהטבע, אם נזכור שהסיפור הבסיסי הוא היציאה מגן העדן, ואיבוד ההרמוניה, אולי נקבל מושג לאיפה כדאי להתחיל לחפש את התשובות.
ואם התשובות נעוצות בבסיסים התרבותיים שלנו, אם הכל פה מעוצב לא נכון, אולי זה אומר שכדאי שנשנה את הדרך שאנחנו הולכים בה, כתרבות, כגזע, כחלק מהביוספירה.

אבל איך עושים את זה? חזרנו שוב לשאלה של הדרך. מאיפה מתחילים? לאן הולכים? טוב. כאן צריך לעצור לרגע ולהבין משהו. זה שכולנו חלק מהטבע, אומר שאנחנו לא נפרדים באמת. זה שאנחנו לא נפרדים באמת, אומר שאנחנו למעשה מחוברים. תרשו לי לגבות את מה שאמרתי הרגע באמצעות הסברים מדעיים.

RSA Animate – The Empathic Civilisation

הרשו לי לסכם.
העולם, כפי שאנחנו מכירים אותו, הוא אשלייה.

הדרך שבה אנחנו תופשים את מה שקורה מעוצבת על ידי סיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו. הסיפורים האלה כשלעצמם מעוצבים על ידי סיפורים קולקטיביים. האמונה המשותפת שלנו בסיפורים הקולקטיביים, מאפשרת למערכת להתקיים. היום, רוב האנשים שאני מכיר, כולל אותי, קמים בבוקר ונכנסים לפייסבוק. האלגוריתם של פייסבוק מתכנן לי את היום באמצעות המידע אליו אני נחשף. יש לי אפשרות בחירה, אבל היא מוגבלת. אם אני זוכר להשתמש בכלי הזה כדי להפיץ מידע, אבל נזהר מלהתמכר אליו וממשיך לקיים מפגשים אנושיים אמיתיים, מצבי טוב.
היכולת לתקשר בלי קשר למיקום גאוגרפי מאפשרת לנו להחליף דעות ומחשבות, לחלוק אינפורמציה, וזו למעשה "חוכמת ההמונים". היא מאפשרת לאנושות להתפתח ולעצב מחדש את הסיפורים המשותפים.

אם נעבור למצב של שיתוף פעולה, ונצא מתחושת המחסור שעיצבה את עולמנו ואת החברה שאנחנו חיים בה, נוכל להתקדם באמת, ביחד. כחברה אנושית נאורה. כמובן שזה לא הולך להיות פשוט, הכוחות שמולם אנחנו מתמודדים מנוסים, חזקים, וממומנים היטב. אבל אנחנו לא לבד בסיפור.
יכול להיות שניכשל. ויכול להיות שזה יצליח. בכל מקרה זה לא באמת יהיה תלוי בנו.
מה שכן תלוי בנו זה איך נרגיש בדרך. כמה נהנה מהטיול.

Bill Hicks – It's Just A Ride

בסופו של דבר, זה רק טיול. הכל בסדר.
אנחנו פלוץ בהיסטוריה
אנחנו קקי של צבים
הבל הבלים, הכל הבל.

אבל מה, יש משהו בחיים האלה
זה לא משהו שאפשר להסביר במילים
זו משמעות שהבנתה מעבר לנו

אבל אנחנו חווים אותה באמצעות אהבה.

זה תלוי בנו. אנחנו האנשים להם חיכינו. עכשיו זה הזמן.
אם רק נאמין, וננסה להגיע לשם ביחד

עולם אחר הוא אפשרי

תסתכלו מסביב. אנחנו מתקשרים בטלפתיה  מוציאים חשמל מהאוויר, הופכים את הזבל לאנרגיה, מתניידים באמצעות מכונות, ומסוגלים לייצר גן עדן על פני כדור הארץ.
העולם החדש כבר כאן. הוא רק מחכה שנבין את זה, ושנאמין שאפשר.

Imagine | Playing For Change

אהבה בכל. ותחי המהפכה

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s