אז יש או אין כפית?

חבר כתב סטטוס שבו הוא שאל:
מה זה אמיתי?
השיחה שהתעוררה, והתשובות שעלו אצלי,
הובילו לכתיבתו של הפוסט הבא:

file_0_b

כדי להבין מה אמיתי צריך להבין מה זה אמת.
האם אמיתי זה מה שנכון? מה שקיים?
מה שאי אפשר לערער עליו?
מבחינתי האמת היחידה שבלתי ניתנת לערעור,
היא שאין לנו מושג, כי זה גדול עלינו.
בתוך ההבנה הזו, אנחנו בונים לעצמנו תפיסה של קיום.
בתוך התפיסה הזו, יש מה שאנחנו מגדירים כאמת.
זה רלוונטי לגבינו ולגבי מי שחושב כמונו.

על פי המילון, אמיתי זה:
1. קיים במציאות, ממשי, נכון. "מה שאמרתי לך אמיתי לגמרי."
2. לא מזוייף; מקורי. "קיבלתי יהלום אמיתי."
3. ישר, כן. "ביקשתי ממנו שיהיה אמיתי איתי."
קיים, במציאות. לא מזוייף. וישר.
מה זו המציאות? זאת חתיכת שאלה בפני עצמה.
מה זה מזוייף? זאת שוב השאלה, מה זה אמיתי?
יושר, כנות, זה משהו שאנחנו מכירים.
כשמשהו נמצא בתוכנו, רגש או מחשבה, אנחנו יכולים להוציא את זה כמו שזה נמצא, או לנסות להגיד משהו אחר, שיישמע טוב יותר, לפי מה שאנחנו רוצים מהסיטואציה. גם כלפי עצמנו.
כנות היא הנכונות להודות במה שיש במקום לספר על זה סיפורים.

אז מה אמיתי באמת? כנראה ששום דבר.
אבל כל מה שנבחר להפוך אותו לבעל משמעות עבורנו,
יהיה אמיתי עבורנו. זה טריק יפה של הקיום
כל מה שנהיה כנים לגביו, יהיה אמיתי עבורנו.
.
יש יאמרו שהדבר היחיד שאמיתי זו אהבה.
מבחינתי, אמירה כזו היא התחמקות.
כי גם אהבה זה משהו שאי אפשר להגדיר.
אז מה זה עוזר להגיד שזה אמיתי?

הקיום מורכב מניגודים. הוא נמצא בתווך שביניהם.
אולי זה מה שאמיתי. שיש לפחות שני צדדים לכל דבר שקיים.
כולם רוצים לאהוב. רובנו לא מוכנים לזה.
כי אהבה אמיתית היא המוכנות להתבונן פנימה
כי קשר אמיתי הוא המקום שבו אתה יודע שהשיקוף הלא נעים שקיבלתי הרגע לא נאמר ממקום שבא להקטין אותי, אלא ממקום אמיתי של מישהי שרואה אותי באמת. וואלה אם מצליחים לכונן שיח כנה בתוך היחסים האלה, מוצאים משהו שמרגיש אמיתי יותר מכל השטויות שמסביב.
(אבל אני לא בטוח בכלל שגם זה לא חולף בסופו של דבר.)
מה שכן, אהבה וכנות הולכות יחד. וזה אולי מה שהופך את האהבה למשהו אמיתי.

כדי להפריד את האמיתי מהאשלייה,
נראה לי שקודם כל צריך לקבל את זה שהאשליה היא חלק מהאמיתי.
או להפך.
כי הקיום שלנו הוא כאן, וכדי שנהיה מסוגלים להתמצא בו, אנחנו זקוקים לאשליות האלה.
זה הכלי של המוח כדי ליצור עולם שבתוכו הוא יכול להתמצא. אז לא צריך לוותר על זה, רק לשחרר את ההזדהות עם העולם הזה שהמוח מייצר. להבין שאנחנו קיימים מעבר לזה, אבל מתקיימים בתוך זה.

 איך משחררים את ההזדהות? התשובה היחידה שהצלחתי למצוא היא מדיטציה. אבל אני לא יכול לשבת במדיטציה, כי זה לשבת ולהרגע. מה עושים? מוצאים דרכות אחרות למדוט. אם זה לשטוף כלים, לשבת מול הים, או כל דבר אחר שמאפשר לי רגע לשחרר את הניסיון להתמצא בעולם ולעשות תוכניות, ולייצר לעצמי רווחים בין המחשבות. כמוצאים את הרווחים האלה, מגלים בתוכם תחושה של משהו אמיתי. אני לא יודע אם אפשר להגדיר במילים את המשהו הזה, ולכן אני לא יכול לכתוב אותו פה.

למשל שבוע שעבר ישבתי רוב השבוע על המחשב, ושיחקתי משחק חצי אוטומטי שהמוח לא צריך להתקע עליו, ולכן הוא מתחיל לשוטט. אחרי כמה שעת של שיטוטים, הוא התחיל להרגע, והגיע למסקנות בנוגע לדברים ששכחתי בכלל שאני חושב עליהם. אז כשעושים מספיק זמן משהו שלא צריך לחשוב עליו יותר מדי, מאפשרים למוח להשחרר ולהגיע למקומות אחרים. זה שוב, בעצם, העניין של הרווחים בין המחשבות.

אבל איך משחררים את הרצון להיות בשליטה? איך מוותרים על הדחף להסביר ולהגדיר כל דבר? איך מתמצאים במציאות ההזויה הזו, בלי הכלי המנתח של המוח החושב? שאלה טובה.
לפני שנה הייתה לי שיחה שעד היום הולכת איתי, על זה שאין לנו מושג מה זה באמת טוב ורע. היהירות שלנו כבני אדם לחשוב שאנחנו יודעים מה זה טוב ומה זה רע, מה זה נכון ומה לא נכון, היא החטא הקדמון האמיתי. היהירות שלנו לחשוב שאנחנו מבינים יותר מאלוהים. אבל אני כן יודע לפעמים שמשהו מרגיש לי נכון או טוב, אז מה, לא להקשיב לזה?
מה שאנחנו הגענו אליו זה שאם נחליף את טוב / רע בנעים / לא נעים, נוכל להתקדם בקלות יחסית.

כי אני לא יודע מה טוב, אבל אני יודע מה עושה לי נעים, וזה מה שאני רוצה בחיים שלי. מה שעושה לי טוב. ככל שאני בוחר יותר להכניס לחיים שלי דברים שנעימים לי, ושמקדמים אותי, ושמשמחים אותי, ככה אני מקבל מהיקום בחזרה יותר פידבקים חיוביים. אז לסיכום אני לא יודע מה זה טוב ורע, מה זה נכון ולא נכון, מה זה אמיתי ומה זה שקר. אבל אני יודע מה נעים לי, ובזה אני בוחר ככל שאני מצליח להתנתק מהממיינד ולראות בבהירות את מה שמולי כאמת של העכשיו. היא יכולה להשתנות אחר כך, והיא תשתנה, אבל זה לא חשוב. חשוב שנהיה מבסוטים. כשטוב לנו, יש פחות פעילות מחשבתית. כשלא טוב לנו, המוח רץ. ככל שנלמד לקום ולשנות את המציאות סביבנו ככה שיהיה לנו נעים, ככה פחות נתעסק בריצה של המחשבות.

הכל אשליה. כל מה שאנחנו חווים או מסוגלים לנתח או להסביר עובר במוח שלנו. שם המציאות השלמה עוברת צמצום למשהו שנוכל להכיל. לכן האמת השלמה היא מחוץ לטווח השגתנו. לכן כל מה שכן בטווח השגתנו הוא עדיין סוג של אשליה. לכן הניסיון להפריד ביניהן, או לברור ביניהן, הוא המשך של הדרך הישנה. כי האשליה היא חלק מהאמת. היא מה שאנחנו מסוגלים להגיד על הקיום השלם. אין ביניהם סתירה.

לסיכום:
המחשבה על מה הוא אמיתי היא חקירה לוגית.
התשובה האמיתית היא מעבר ללוגיקה.
לכן החקירה יכולה להיות אינסופית.
ובדרך כלל היא כזאת. מתמכרים אליה.

דווקא מתוך ההבנה שאין אמת אחת,
לפחות לא כזו מוחלטת שאנחנו יכולים להבין,
אפשר להתפנות לבחון את החוויה הסובייקטיבית
של מה היא אמת עבורי, או
של מה מרגיש לי אמיתי יותר ומה פחות.

הפעולה הזו, שהיא התבוננות פנימה,
עזרה לי שבוע שעבר לענות לעצמי על השאלה הזאת.

הגעתי לזה מספר של אושו על טנטרה.
הוא מספר שם סיפור כדי להמחיש את ההבדל בין פילוסוף למחפש רוחני אמיתי.

"שמעתי שמולה נאסר א-דין היה מעוניין להכיר בחורות, אבל היה לו מזל מאד רע איתן; אף אחת לא רצתה אותו. הוא עמד לפגוש בחורה בפעם הראשונה, אז הוא שאל חבר, "מה הסוד שלך? אתה כל כך נפלא עם נשים, אתה פשוט מהפנט אותן, ואני תמיד נכשל. אז תן לי רמז. אני הולך לפגישה עם בחורה בפעם הראשונה, אז גלה לי קצת סודות".
החבר אמר, "זכור שלושה דברים: תמיד תדבר על אוכל, משפחה ופילוסופיה"
"למה לדבר על אוכל?" שאל מולה.
החבר אמר, "אני מדבר על אוכל משום שאז הבחורות מרגישות טוב – משום שכל אשה מתעניינת באוכל. היא האוכל עבור הילד, בשביל כל האנושות היא האוכל, לכן בבסיסה היא מתעניינת באוכל"
מולה אמר, "או קיי, ולמה על משפחה"?
והחבר ענה, "דבר על המשפחה שלה כך שהכוונות שלך ייראו רציניות."
אז מולה שאל, "ולמה על פילוסופיה"?
החבר אמר, "דבר על פילוסופיה. זה יתן לאשה להרגיש שהיא אינטליגנטית."
אז מולה הלך לדרכו ומיד כשראה בחורה, הוא אמר, "הי, האם את אוהבת אטריות?"
הבחורה נבהלה ואמרה, "לא"!
אז מולה שאל את השאלה השניה: "האם יש לך שני אחים?"
הבחורה נבהלה אפילו יותר ותהתה, "איזו מין פגישה זו?" והיא אמרה, "לא"!
אז לרגע מולה היה אבוד. הוא תהה, "איך להתחיל לדבר על פילוסופיה?" הוא היה אבוד רק לרגע ואז הוא שאל, "אז אם היה לך אח, היית אוהבת אטריות?""

אושו אומר שמי שבאמת מחפש, מסתכל איפה שיש משהו קיים, ולכן חוקר את אנרגיה של המין, שהיא אנרגיית החיים. מי שלא באמת מחפש, יסתפק בחקירה של דברים אחרים, וכנראה שיימנע מלחקור את מה שיוביל אותו לתשובות מספקות, ויישאר נאמן לחיפוש עצמו, ולא למטרות החיפוש הזה.

אז עזבו אתכם מלזיין את השכל. תלכו להזדיין. זה נעים ומשמח.
שיהיה שבוע טוב.

נ.ב- שני קישורים נוספים, למי שמעוניין להעמיק בנושא

אחד קצר שהכותרת שלו היא "מי אני"


ושני ארוך, הרצאה על המורכבות של הקיום
והקשר בין הצד הפיזיקלי לצד הרוחני של המורכבות הזו

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s