סוף העולם בדרך? פנטזיה אוטופית פוסט אפוקליפטית

בסוף השבוע האחרוון הייתי אמור ללכת לרקוד במסיבת טבע. אבל אז, הנחיות משרד הבריאות בעקבות פאניקת הקורונה, גרמו לזה שהכרטיס שלי התבטל, וגם ככה נשמע שהמסיבה כולה הייתה בבעיה. חלק מהאמנים לא הורשו להיכנס לישראל, ולמסיבה עצמה היה אסור להכניס אפילו בקבוקי מים. בקיצור, נשארתי בבית מול המחשב, במקום לצאת לרקוד בחיק הטבע. מה אני אגיד? לא כייף. מלא אנרגיה בגוף שמחכה להתפרק ברחבה, ומשתחררת לפיד הפייסבוק שמלא בהשערות, ספקולציות, תיאוריות קונספירציה ובדיחות על המצב ועל הפאניקה העולמית.

אז מה שקרה זה שהתחלתי לדמיין מה עוד הולך לקרות ואיך זה ייראה, ואז חשבתי איך זה יכול להיראות אחרת, אם המציאות הייתה מתנהגת כמו שאני רוצה, ולא כמו שהיא רוצה. בקיצור, יצא ממני הסיפור הזה, ואני מקווה שהוא יהיה ויראלי לפחות כמו הוירוס הנוכחי. אז אם אהבתם, שתפו את הלינק לטקסט הזה בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית, וגם בזו של העבודה. ככה אולי נפיץ קצת גוד וייבז, במקום כל הפאניקה וסיפורי האימה שהמערכת מפזרת בתודעה שלנו. חג שמח :)

***

2.3.2021

יומני היקר שלום.

אני זוכר שבהתחלה, אף אחד מאיתנו לא התרגש מהקורונה.

היינו רגילים לזלזל במה שאמרו בחדשות, ולא החזקנו מהסיפור הזה יותר מעוד קוריוז. כשהדיווחים לא עצרו אלא רק התגברו, התחילו שמועות קונספירציה. היו מי שאמרו שהוירוס הזה הונדס במעבדה, אחרים אמרו שאין בכלל וירוס וזה רק ניסיון עולמי לזרות פאניקה בציבור הרחב. אבל השמועות המשיכו להגיע, והמחלה המשיכה להתפשט. לפחות זה מה שסיפרו בעיתונים. אישית, לא פגשתי אף אחד שנדבק בקורונה. ומצד שני, בעולם של כמעט עשרה מיליארד בני אדם, יש הרבה דברים שאי אפשר לדעת. במיוחד בעידן שלפני המהפכה, על כל הדיס אינפורמציה והפייק ניוז שמילאו את הרשתות החברתיות, עד שהאינטרנט נפל.

בחודש הראשון, החיים המשיכו פחות או יותר כרגיל. אנשים הלכו לעבודה, טסו לחו"ל, ופשוט קנו יותר מסכות וחומר ג'ל לחיטוי ידיים. כבר אז היה אפשר להרגיש את הפאניקה מתעוררת, אבל לא ייחסנו לזה חשיבות. היינו רגילים לזה שכל פעם יש משהו אחר שצריך לפחד ממנו. פעם זה היה סארס ופעם זה היה דאע"ש. אז גם הקורונה הרגיש כמו עוד ניסיון של הממשלות להפחיד את הציבור וכולנו המשכנו בשלנו. בחודש השני כבר התחילו לקרות דברים משונים, שבדיעבד היו אמורים לגרום לנו להרים גבה, אם לא יותר מזה. התחילו להגביל טיסות למקומות מסוימים, והכריחו אנשים שחזרו מחו"ל להיכנס לבידוד ביתי. אבל המשכנו בשלנו, המציאות הייתה הזויה מספיק באותם ימים, עם כל הבלאגן הפוליטי שהיה כאן, ולמי היה כוח להיבהל ממגפה עולמית?

בהתחלה אלה היו רק הנחיות של הממשלה, וסיפורים על פקחים שאנשים מתעטשים עליהם, וכל מיני דיווחים לא מאומתים מסין שכללו סרטונים שנראו מפוברקים לחלוטין על משאיות מלאות גופות ועוצר של מאות מיליוני סינים. ועדיין, אנשים לא התרגשו. סין הייתה במשך שנים מקום שאף אחד לא באמת ידע מה קורה בו בגלל הצנזורה של הממשל, וגם הפעם חשבנו שזה בסך הכל שקרים שהסינים מפיצים לגבי עצמם כדי לבלל את שאר העולם. לא היה ברור למה להם לעשות את זה, אבל הדיבור היה שהסינים רוצים להשתלט על העולם, אז הנחנו שזה גם חלק מהסיפור הזה, ושהם פשוט קצת הגזימו הפעם. מצד שני, במשך שנים היו סיפורים על קציר איברים אצל מתרגלי הפאלון גונג בסין, שזו שיטה רוחנית כלשהי שכביכול מי שתרגל אותה נשלח למחנות מעצר ולבסוף נרצח באכזריות וגם מהסיפורים האלה אף אחד לא התרגש יותר מדי אז לא היה שום דבר שיגרום למישהו לחשוב שהפעם זה אחרת ושצריך להתייחס לזה ברצינות.

אני מדבר על האזרחים, כמובן. הממשלות בהחלט לקחו את הסיפוןר של הקורונה ברצינות. הרבה מאיתנו חשבו שהן לוקחות את הסיפור הזה ברצינות רבה הרבה יותר מדי, וקונספירציות ברשת התחילו לקבל תאוצה. היו דיבורים על ניסוי עולמי בנשק ביולוגי לדילול אוכלוסין, ועל תכנית של ממשלות העולם להשתמש בוירוס ובפאניקה שסביבו כדי להחיל את הסדר העולמי החדש, שזה משהו שקונספירטורים דיברו עליו במשך שנים. אבל זה היה נשמע כל כך מופרך, שרוב הציבור לא האמין לזה. גם כשהוקם צוות מיוחד שמטרתו הייתה לפקח ולאכוף את הבידוד ואת הנחיות הממשלה, עדיין לא רצינו להאמין שמדובר במשהו שהוא בקנה מידה בין לאומי. חשבנו שזו רק הממשלה שלנו, שגם ככה הייתה במצב בעייתי מבחינה ציבורית, ובישראל אהבו מאז ומעולם מצבי חירום שבהם הרשויות יכולות לקחת את החופש מהאזרחים. אז המשכנו להיות אדישים למשך עוד שבוע או שבועיים, ואז השיט התחיל להיות מוזר באמת.

התחילו לצוץ ברשת סרטונים של פקחים מפוצצים במכות אנשים שעושים אפצ'י ברחוב, היו שמועות על היעלמויות של מאות אלפי אנשים בסין, שממנה כביכול הנגיף התחיל להתפשט, טיסות התחילו להתבטל והיה דיבור שיש איסור על יציאה מהארץ לעובדי מדינה וכאלה דברים. השמועות דיברו על זה שעוד מעט סוגרים את הגבולות, ואנשים לא ידעו מה לעשות. ואז משרד הבריאות הוציא הנחיות חדשות, שאוסרות על התקהלויות של אנשים, וזה התחיל להרגיש כאילו המדינה כולה נכנסת לעוצר. זה היה בשבוע של חג הפורים, ומסיבות התחילו להתבטל. הקהל של החוגגים, שהיה כבר שפוף משנים של מאבק ברשויות, לא הסכים לזה. זה היה הקש ששבר את גב הגמל מבחינתנו, אנשים שרק רצו לרקוד בטבע. במקום לציית ולשתף פעולה ההפקות הכריזו על מסיבות מחתרת, וכל האירועים שהמשטרה רצתה לסגור עברו ללוקיישנים סודיים, כשהודעות רצו בטלגרם ובסמסים כמו שהיינו עושים פעם.

היו כמה מסיבות ממש מגניבות באותו חג. מערכות הגברה הועמסו על משאיות, הבמות לדיג'יים נבנו על ארגזים של טנדרים, וכל פעם ששמעו שהמשטרה מתקרבת, הניעו את המכוניות ונסעו לרקוד במקום אחר. הממשלה לא אהבה את זה. הם רצו להיות בשליטה, ולהחליט בעצמם מה עושים. בדיעבד, אנחנו יודעים להגיד שהיה להם חשוב להכניס את המדינה כולה לעוצר. באותו הזמן פשוט חשבנו שהם מתנהגים כהרגלם, בטיפשות ובפאניקה מוגזמת. אבל כשהכוח המיוחד שהוקם למאבק בקורונה קיבל חיזוק מפתיע, וכוחות צבא נקראו להתערב בסיטואציה, הכל התפוצץ. בתכלס, זאת הייתה נקודת המפנה של כל הסיטואציה, והרגע בו התחילה המהפכה באמת. מה שקרה היה שבצבא היו לא מעט חיילים שאהבו לרקוד טראנס בעצמם, ובין החוגגים היו לא מעט חברים ומשפחה של אנשי צבא. ככה שבמקום לשתף פעולה עם הממשלה, החיילים סירבו פקודה, וגם בשרשרת הפיקוד אנשים התחילו להתהפך ולהתפכח.  ככה התחיל המרד, בעצם, ובדיעבד, יכול להיות שזה מה שהציל אותנו מלגמור כמו הרבה מדינות אחרות.

אבל אני מקדים את המאוחר.

אולי כדאי רגע לתת רקע על המצב הפוליטי בישראל באותה התקופה. היינו אחרי בחירות שלישיות בתוך שנה, ואף אחד לא הצליח להקים ממשלה שיש לה רוב. בזמן הזה שלטה פה ממשלת מעבר שרוב הציבור לא קיבל את הלגיטימציה שלה, בין היתר כי ראש הממשלה היה מועמד למשפט בשלושה כתבי אישום שונים, וכמה מהשרים הבכירים עמדו בפני כתבי אישום גם הם. אז הממשלה הייתה עסוקה בעיקר בלנסות לתקוף את מערכת המשפט ולערער את מעמד המשטרה בקרב הציבור, מה שלא תרם ללגיטימציה הציבורית של אף אחת מהמערכות האלה. ולכן כשהתחיל הבלגן של הקורונה היו רבים מאיתנו חסרי אמון גם ככה, ולא ששנו לשתף פעולה עם הנחיות בנוגע למצב חירום. כשהממשלה שלא נבחרה הכריזה על מצב חירום כתוצאה מההתפרצות של הנגיף שבכלל לא ברור אם הייתה אמיתית, האזרחים התחילו לזוז באי נוחות.

אז כשהצבא נשלח לעצור צעירים מלרקוד, זה היה כבר יותר מדי. גם ככה היה ציבור גדול שלא קיבל את המרות של הפוליטיקאים יותר. וספציפית בקרב הצעירים, שתססו במשך שנים בגלל דברים כמו ביטולים של מסיבות, מעצרים של מעשני קנאביס, ושאר נושאים שנראו פחות חשובים למבוגרים בינינו. מה שהם לא הבינו, היה שעבורנו זה חלק בסיסי בהסכם החברתי. אנחנו הבנו שהחוזה בין המדינה לאזרחים אומר שאנחנו משלמים מיסים וממלאים את החובות שלנו, ובתמורה המדינה דואגת לביטחון שלנו ומאפשרת לנו לחיות כמו שאנחנו רוצים ומאמינים שנכון. והיה אסור לנו לעשות את הדברים האלה, כמו לרקוד בטבע או לצרוך סמים מסוגים שונים, מה גם שהמיסים ששילמנו לא הגיעו לאן שהם היו אמורים להגיע. מערכת הבריאות והחינוך הציבורי היו על סף קריסה, ולא היה לנו עתיד שפוי לשאוף אליו. היה כמעט בלתי אפשרי לקנות בית ולגדל ילדים בלי להיכנס למינוס באותם שנים, ועדיין המשכנו לשתף פעולה עם המערכת כי לא ידענו מה עוד אפשר לעשות. נתנו לבנקים לעשוק אותנו ולפוליטיקאים להיות מושחתים, וניסינו להסתדר ולהיות מבסוטים. זה לא היה פשוט, אבל עשינו כמיטב יכולתנו. אז במשך שנים, כאמור, תססנו מבפנים.

וברגע אחד הכל התפוצץ. כשהצבא הצטרף לחוגגים במקום לעצור אותם, התחיל בלאגן שלם.  המסיבות השונות שהיו על גלגלים כבר ככה, ואיתם החיילים והשוטרים שסירבו לפקודה לעצור את החוגגים, כולם עשו פרסה ועלו ביחד לירושליים. הרחבות של הכנסת ובית המשפט העליון התמלאו באלפי אנשים. טראנס התנגן בכל עיר הבירה, וקריית הממשלה הייתה נתונה במצור. בכל רחבי המדינה פרצו מהומות מחאה, ובזכות האווירה של המסיבות ושל החג, הן לא היו אלימות אלא צבעוניות ומלאות שימחה וריקודים. אנשים יצאו לרחובות לפרוק תסכול ומתח.

אלה היו פני הדברים באותו סוף שבוע של חג בישראל.

זה מה שקרה פה בארץ. במקומות אחרים בעולם היו סיפורים אחרים לגמרי.

מדינות שלמות נכנסו לעוצר, אלפי בני אדם נעלמו ודווח שהם מתו מהמחלה. בכל העולם היו צוותים מיוחדים שהסתובבו מכוסים במסכות מכף רגל ועד ראש ועצרו אנשים שנחשבו חשודים בנשאים של הנגיף. הטיסות הבינלאומיות נעצרו לגמרי, עוצר צבאי הוטל על מרבית הערים הגדולות בעולם, וטנקים הסתובבו בכל מקום ושמרו על זה שאף אחד לא יצא מהבית. אלו היו הדיווחים ששמענו, והסרטונים שהסתובבו באינטרנט. די מהר פייסבוק וגוגל התחילו להתנהג מוזר, ובזמן שבישראל רקדנו ברחובות וכבשנו את הכנסת עם מוזיקה, האינטרנט איבד את מעט האמינות שעוד הייתה לו עבורנו, כשרק ממשלות וגופים רשמיים המשיכו לפרסם דיווחים על מה שקורה. היו כמובן דיווחים אחרים, לא רשמיים, שהמשיכו להגיע בכל מיני דרכים, וככה שמענו מה באמת מתרחש בעולם. תאי מורדים שברחו למחתרת הצליחו להעביר פה ושם חתיכות אינפורמציה, ולנו היה ברור שאמנם הממשלה לא הצליחה להוציא את התוכניות שלה לפועל, אבל שאנחנו צריכים להתחיל להתארגן כי בקרוב זה יתפשט גם אלינו, כל הבלאגן הזה.

הסיפורים היו על התארגנות של עשירי העולם לקמת סדר עולמי חדש. זה היה אמור לקרות רק בעוד כמה שנים, כנראה, אבל המצב יצא משליטתם כשהם עשו ניסוי מבוקר באחת מערי סין. הסיפור התפוצץ והכריח אותם להוציא לפועל את התוכניות כבר עכשיו. אבל לא כולם היו מוכנים, וככה בחלק מהמקומות, כמו אצלנו, קמו כיסי התנגדות שנשארו נאמנים לאנושות ולא לבעלי ההון ולצבאות שלהם. ועדיין, פחדנו. למרות שלא האמנו לסיפורים על הקורונה, לא העזנו להסתובב ברחובות באופן חופשי, כי היו טענות שמטוסים יפזרו נשק ביולוגי מעל מדינות שלא שיתפו פעולה עם הסדר העולמי החדש. סע"ח, ככה קראנו להם. ולאידיאולוגיה שלהם קראנו סעחיזם. זה הצחיק אותנו, במיוחד כי זה אמר שהאנשים שהובילו את כל זה נקראו בפינו סעחים. בהמשך הכינוי הזה התפשט גם לכל מי ששיתפו פעולה או האמינו לסיפורים שלהם.

המצב היה מוזר. ואף אחד לא ידע מה קורה. עברו כבר כמה חודשים מאז שהכל התחיל, והקיץ היה בעיצומו. הארץ נחלקה לשניים. היו לא מעט כאלה שהאמינו למה שהם קראו ושמעו במה שנשאר מהאינטרנט, ואלו חיו בפאניקה והסתגרו בבתים שלהם, וכשהם יצאו כדי להצטייד במזון הם היו מכוסים במסכות ומרוחים בג'ל חיטוי אלכוהולי על כל פיסת עור חשופה. לעומתם, היו רבים שצחקו מהסיטואציה ונהנו מהחופש האינסופי הזה שזכינו בו לפתע. המעיינות, הנחלים והחופים היו מלאים אנשים שניצלו את הקיץ הישראלי ואת החוקים החדשים כדי להתמסטל, להתפסכדל, ולעשות חיים משוגעים.

חוץ משני המחנות האלה, שהיוו אמנם את רוב הציבור, אבל היו מורכבים מאנשים שבאופן כללי היו מורגלים ללכת עם העדר, היו גם קבוצות שהתעסקו בדברים הרבה יותר ברצינות. מערכות דיגיטליות לקבלת החלטות שפיתחנו במשך שנים כדי לנסות לשנות את שיטת הממשל הפכו לרלוונטיות, ומידע הופץ, עובד, נבחן והופרך או אומת ברחבי המדינה, על מנת לקבל תמונת מצב אמיתית ככל שניתן ולבנות תוכניות פעולה לקראת העתיד לבוא. עדיין היה מה לאכול במדינה, וההפיכה המוקדמת שהתרחשה פה הצליחה למנוע כאוס שהתרחש במקומות אחרים. רוב הארץ הייתה בשלום, ואילו בארצות אחרות היו מקרי ביזה והפרות סדר לדבר שבשגרה. אבל אנחנו הבנו שהכלכלה העולמית לא תחזור לעצמה, לעולם. ושבקרוב ייגמרו מאגרי הנפט שברשותנו, ונאלץ למצוא מקורות אנרגיה חלופיים. לשמחתנו, הצלחנו בשלב מוקדם של המהפכה להשתלט על אסדת הגז שנבנתה לחופי ישראל, וידענו שיש בידינו מספיק משאבים כדי לעבור בצורה נכונה יחסית למשק המבוסס על אנרגיה מתחדשת.

אבל, ידענו גם שאנחנו חייבים לבזר את המערכת כולה. משתי סיבות.

הסיבה הראשונה והברורה מאליה הייתה ההבנה שבמציאות החדשה אין מקום לממשלה מרכזית, אלא יש הכרח בלתת לאנשים את השליטה המלאה על האספקטים השונים של חייהם ברמה הקהילתית והמקומית. הסיבה השנייה הייתה הידיעה שבשלב זה או אחר הכוחות העולמיים של הסעחיזם ינסו להשתלט גם עלינו, וידענו שככל שנהיה מבוזרים יותר כך יהיה לנו קל יותר להחזיק מעמד. אז התחלנו לתכנן ולבנות מערכות מקומיות לייצור אנרגיה, לגידול מזון ולאגירה של משאבים. אמנם האינטנט העולמי נפל בשלב מסויים, אבל לשמחתנו היו כמה גאוני טכנולוגיה בקרבנו, והצלחנו לבסס רשת תקשורת פנים ארצית, ולהפיץ באמצעותה מידע ומסרים בנושאי מנהל ובנושאים אחרים.

אחד האוצרות הגדולים שהיו לנו כמדינה מתחדשת היה אוסף עצום של סרטונים ותוכניות להקמה של מערכות תומכות חיים ברמה המקומית, שנשמר על כוננים קשיחים בידי כמה גיקים שהאמינו כבר לפני שנים שיום כזה יגיע. בזמנו הם ספגו לא מעט לעג וביקורת, ואילו היום הם הוכרזו כגאונים שחזו את הנולד והיו יקירי העם והמערכת. תכנית מקיפה להכשרת מדריכי פרמקלצ'ר נכנסה לתוקף, ובכל מקום יכולת לראות אנשים שהסבו את הרחובות שלהם ליערות מאכל, ואת גגות הבתים לגינות תבלין. לשמחתנו, ישראל הייתה מלאה באנשים שעדיין ידעו לעשות חקלאות, והזקנים שעלו מארצות אפריקה נהיו פתאום האנשים החשובים בכל מקום, כי להם היה את הידע ואת המסורת של איך לגדל מזון ברמה מקומית, ומה לעשות עם התוצרים שלו.

בזמן שזה מה שקרה בישראל, במדינות אחרות, כאמור, המצב היה אחר לגמרי. פליטים מורדים שהצליחו להגיע לגבולותינו בדרכים לא דרכים סיפרו לנו סיפורי זוועה על משטרי טרור שמדכאים את האנושות, על מיליוני הרוגים שנשרפים על ידי הממשלות בטענה שזו הדרך היחידה להילחם בוירוס, ועל צבא בינלאומי שנאמר שמוקם בימים אלה על ידי ממשלת החירות העולמית שהוקמה עם פרוץ המגיפה. בשלב הזה כבר היה ברור לנו שוירוס או לא וירוס, מיליוני המתים הם מתנגדים של המשטר ולא חולי שפעת, ושהממשלות ניצלו את הסיפור הזה לטובתן כדי להרוג את כל מי שהפריע להן בדרך לסדר העולמי החדש. סעחים, כבר אמרתי?

קבוצות שונות החליטו לצאת לפעולות גרילה היכן שאפשר כדי לתמוך בתאי מחתרת מקומיים בארצות השונות, וכדי לחלץ פליטים מכל העולם שרוצים להתנגד למשטר. הרגשנו כמו בימי מלחמת העולם השנייה. היינו קבוצות של פרטיזנים שיצאו להביא מעפילים לארץ הקודש, רק שעכשיו יהדות לא הייתה העניין בכלל, אלא זה שבירושלים ובישראל בכלל התגבשה הנהגת המחתרת העולמית, שבנתה מודל שאיפשר למחתרת להישאר מבוזרת ומצד שני לתקשר ולשתף פעולה ברמה כלל עולמית. לא זה המקום להסביר את הטכנולוגיות ואת השיטות שבהן עשינו את זה, למרות שאולי יתאפשר לפרט עליהן בהמשך. בינתיים רק נאמר שחזון אחרית הימים התגשם במידה מסוימת, כי מציון יצאה הגאולה.

ירושלים הפכה לבירת ההתנגדות העולמית, ועזה הפכה לעיר הנמל של המחתרת.

בנמל עזה עגנו ספינות שיצאו לכל רחבי הים התיכון, והעבירו מידע, אספקה ואנשים בין תאים שונים של המחתרת העולמית. למזלנו, לסעחים היו אמנם מטוסים וכלי נשק, אבל הם לא הצליחו להתארגן כמו שהם רצו, ומאגרי אנרגיה בכל העולם נשמרו בשליטת המחתרת. בנוסף, רבים מאוד ממאגרי הנשק העולמיים הושמדו בדרכים משונות בתחילת המהפכה, בין אם בידי אנשים בעלי קומה מוסרית שהבינו לאן כל זה הולך, ובין אם כתוצאה מהניסיונות של פלגים שונים בצבאות מקומיים לתפוס עמדת כוח, לפני שהסדר העולמי החדש הצליח להשתלט על הדברים.

כך או כך היה ברור שהתכנית של הסעחים לא התנהלה כמו שהם ציפו, ולצד זה שהאנושות הוכיחה את עצמה ברגעי המשבר, הממשלות השונות פשוט לא הצליחו לעשות את מה שהם תכננו, שזה להקים משטר אחד שמתפקד ביחד בכל העולם בו זמנית. כנראה שזה פשוט היה רעיון מופרך מדי מלכתחילה, ושאי אפשר לשלוט על כל כך הרבה בני אדם באמצעים של אלימות ופחד. זאת הייתה אחת המסקנות. המסקנה השנייה הייתה שלמרות הכל, יש מלא בני אדם אדירים, שמוכנים להילחם על החופש שלהם. העולם החדש נולד, והתחיל לקבל צורה ממשית, אחרי שנים שבהן הוא היה חלום רחוק של היפים וחנונים שקוראים ספרי פנטזיה במחשב.

***

רוב הדברים הכתובים מעלה הינם בדיונים לחלוטין, כמובן. ואין לראות בהם קריאה לפעולה או הצעה למעשה מכל סוג שהוא. זוהי פנטזיה, לא ריאליסטית בעליל, לצערי, אבל אולי היא תעורר רגשות בלב נכון, או תגרום למישהו לחשוב על המציאות קצת אחרת. בברכת חג פורים שמח.

(מה שלא בדיוני הם הרעיונות על ביזור המערכת, פרמקלצ'ר להמונים, אוצר הידע לגידול מזון ובניית מערכות תומכות חיים ברמה המקומית, וכולי. הדברים האלה קיימים ויש מי שמקדם אותם ברמות שונות כבר היום, למרות שככל הידוע לי, עדיין אין ניסיון של ממשלות העולם להקים את הסדר העולמי החדש. בינתיים.)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s